שאלה:
בס"ד.
לכבוד הרב שוורץ שליט"א.
תודה רבה על כל ספרים ובפרט על סדרת 'דע' מאוד נהניתי מהם והרבה התעליתי מהם, אולם באתי לשמוע חוות דעת של הרב בשאלה שקשה לי למאוד לפתרונה.
מאז הייתי לאיש הרי אני אוהב מאוד לחשוב מחשבות ובפרט בדברים עומקים ותענוג נפלאה היתה לי מכל זה, ה' זיכה לי להיות בין לומדי תורה בהיכלי דמלכא. ועוד, שמאוד מאוד אני אהוב להכיר את עצמי ותכונת נפשי, ואשר על כן ספרי הרב נאהב עלי למאוד.
אולם תקופה מודגשת ומסיומת היתה לי צער ויסורי נפש למאוד, לא יכולתי לתפוש מה אירע כאן. עד שה' האיר עיני כי אני חושב יותר מן הוצרך, כי הייתי מחשב ללא הפסק והתחיל לפרוח מחשבות בראשי בכל רגע, ואף גם בעת הלימוד לא יכלתי לפסוק את עצמי ממחשבותי, כי הייתי קשור להם בקשר של קיימא ממש וכאילו המחשבות הכריחו לי לחשוב מהן וד"ל, ואף בעת השינה קמתי במחשבות של הסוגיא (הדמיון שבהם) שלמדתי אז, בעת ששחחתי עם אנשים ג"כ היתה קשה לי לפרוד מהם, ובעת הלימוד לא יכלתי לגמור ממחשבה אחד ולקח לי מאוד מאוד זמן, שהתחלתי בכל פעם לחשוב עוד הפעם האם אמת או לא האם אמת או לא וכן שוב ושוב, וזה גרם לי עוד ועוד מכשולות ואכמ"ל.
וה' האיר עיני להשתמש בכח 'הדעת' [לפי הבנת דעתי כי כעת לא זכיתי למצוה היכן ביאור הרב ענין הדעת וספר דע את דעתך א"א להשג בחנות] שבנפש, והתחלתי לגמור כל מחשבותי באופן שאין אני חושב עוד, בסוגיא אחר שגמרתי ובררתי לעצמי הנראה נכון, מאז שוב לא! אני אומר לעצמי זה הנלענ"ד וכל הכבוד לחלוק עלי, וזה הועיל לי הרבה, וברוך ה' עכשיו כמעט שנתרפה אני מזה.
אולם יש לי שאלה לשאול, כי כמה פעמים כשאני גומר הסוגיא מה שנלענ"ד, אולם אחד מבני חברתי באה עלי לשוחח עמי אודות הסוגיא ומראה לי דברים שלא לפי מה שהעליתי, ואני רואה שלא כוונתי על האמת [וברוך ה' שאינה לידי איש ההוא שהאיר עיני], ואין אני מדבר אודות קושיות חזקות כמו גמ' הפוכה או רש"י שאר ראשונים, שזה ברור שאי אפשר 'ללמוד שקר', רק כוונתי למהלך של סוגיא שכמה פעמים איכא כמה מהלכים רק אחד משמע קצת יותר ומדיוק יותר ודי למבין.
אולם מעכשיו אם אני רוצה להחליף את המהלך שלי שאני רואה את מהלך של איש ההוא נראית יותר נכון, ותיכף ומיד [אני לא משקר ומגזם בזה] אני מתחיל להרגיש בנפשי כמו 'חלישה' חילשות הדעת, שכח הדעת שבי שכבר גמר הסוגיא באופן אחרת מתחיל להתנועע, ואני מרגיש הרגש 'כשתי פרוטות', וכחולשה בכל הגוף.
ולא עוד אלא אם אני מבטל דברי לפני חבירי שוב נפתח אותה צינור של מחשבות שהיתה לי בעת חוליי, ומתחיל לפרוח מחשבות כנ"ל כמובן באופן פחות יותר.
ואני מדגיש, שבעת שיש לי דעה אני סובר כך 'אצלי' וכל הכבוד לחלוק עלי, וכל השאלה הינה נוגע לנפשי לחוד.
ומעתה השאלה שלי היא, אני באמת מוכן ומזומן מצד עצמי (כעת אני חושב ככה) להחליף הסוגיא ולידע האמת ואם כן זה עלי לעשות, אבל מצד אחר זה יהיה לי ליסורי רב, וא"כ עלי להיות עומד במהלך 'שאינה אמת כל כך'.
ולהיות עומדת בשתי מהלכי הסוגיא קשה לי מאוד כדאבאר.
עד כאן השאלה, אבל בנוסף להנ"ל רציתי להוסיף, דלכאורה היה אפשר לומר מה בכך תקח שניהם ויהיה לך שני פירושים, גם ע"ז (אנה) אני באה. שיש לי מכאוב ליקח הרבה פשטים בדבר אחד, למשל אם יש שני פירושים ברשב"א אחד ואף נוגע להלכה, בודאי אני אלמוד את שניהם, אבל נפשי יאחוז רק דרך אחד, כי אם אחק את שניהם חסר לי ''ה''ביאור בהרשב"א, ורק אם אקח את אחד שזה הפשט, ורק יש מי שלמד באופן אחרת הרי זה טוב, [ואני קורא דבר זה דעת].
ושוב לשאלה הנ"ל, מה עלי לעשות ללמוד הנראה לענ"ד או להחליף לידע האמת ולעבור יסורים נוראים, ובאמת תקוותי שהרב יורה לי דרך האיך לעשות את שניהם.
ואפשר שזה בא מכח 'גאווה' ועלי לעבוד על מידת הגאווה, הקיצור אין אני יכול להכריח בזה, ואני זקוק לתשובות הרב בסי"ד.
הדברים בקצרה ובתקווה להבנה, ואם לא אפשר לי לכותבם עוד הפעם בביאור יתר, ואתכם הסליחה.
תשובה:
לעולם אי אפשר להשיג את החכמה בשלמות. ולעולם תמיד יש הבנה עמוקה ונכונה יותר מאשר האדם השיג בסוגיא וכדו'. וזה צריך להביא לידי ענוה מחד, ומאידך לשמוח לעולם בחלקו שזכה להשיג בדברי תורה.
יש נפשות שמחוברות למהלך אחד, מיקוד בשיטה אחת. וזה למשל היה חלקו של החזו"א. אין לך לשנות את צורת לימודך, אלא לזקקה.
קטגוריות
