שאלה מסבתא זקינה או לא? [#12904]

כ"ד סיון התשפ"א

שאלה:

בס"ד

סליחה על אריכות שאלה הזו אבל רוצה אני לשאול את הרב אם יש לחזק או לרחק את הרעיון שיש לי ואם אפשר להדריך אותי למשש אותה. והוא, שמעכשיו עד ט' באב, לחזק בנ"א לקבל על עצמם לנתק עצמם מה"לכלוך"-נט הארורה לחמש דקות ביום, ובמקום להשתמש באינטרנט הטמאה יש להם לפנות להרבש"ע או ע"י תפילה או מצווות או חסד, ולהפוך זמן זו לזמן התקרבות לה' עכ"פ להשישים הימים האלה, ונמצא שהם מנתקים את עצמם סך הכל תשע שעות מהאינטרנט ולפנות להקב"ה, ועי"ז אנו יכולים לבאט השתוקקות לבנין בהמ"ק, ע"י פניית מקום בלב להקב"ה. אני חי במקום שיש שם ארגון "טאג" שעושים סינונים בפלפונים, ובעירנו יש תקנות וגדרים שהרבנים עשו גבי מכשירים אלה, אבל זה כולל גם שימוש בסינונים. אני מאד רוצה לעשות את זה כיון שהיה לי מאד התקדמות רוחנית ועוד השגות ברוחניות בשנה הזו, שעזרו לי להבין מה שהרב מדבר שכל שורש מעשינו יכולים להיות מונח בטומאה בלא ידיעתנו.
כשהרב התחיל לדבר על קשר נושא האינטרנט לקורונה ושיש טומאה ממשי שמאבדת נשמות, סילקתי את עצמי היאינטרנט הטמאה (שעכשיו אני קוראה אותה "לכלוך-נט"), כולל איימיל, מחמת שמצאתי שהיתה לי התמכרות להאינטנט ואיימיל. עכשיו הוא יותר משנה אחת מהניתוק מהאינטרנט הארורה, ומראש השנה גם נתקתי את עצמי אף מאיימיל. היתה לי שנה של התקדמות נפלאה ברוחניות, והשמחה שהיה לי בשבועות היה שאני ראה איך שכל המרכז הפנימי של עולם הפנימי שלי נתרפא. הגיל שלי הוא ס"ט שנה, והשורוש של הצער והבלבול בחיי היה מושרש מהחינוך שקיבלתי בצעירותי, שאין לי לרצות שום דבר שההורים לי אינם רוצים, ושאני היתה צריכה להכריח את עצמי לעשות רצון ההורים שלי, ולא עוד אלא שאני היה צריך להראות להם שזה היה רצון האמיתי שלי, לעשות רק רצונם בלבד ולא שום דבר חוץ מרצונם, ושזהו ביטוי של חיי נתינה באמת. אמנם כמובן לא הבנתי אז שזה היה מהלך מאד לא בריאה בעבודת ה'. אעפ"כ, למדתי את את יסודות הנ"ל שבלבל את חיי, עם פחד מ"מה יאמרו ההורים עלי", פחד ממה שהם יכולים לעשות לי אם אני לא עושה מה שהם רוצים, ועם פחד שאין לי רשות לשאול לשום דבר שרציתי. הפילספית שלי היה שמוטב לעשות דברים נגד רצוני כדי לעשות רצון אחרים ממני, ולא לעשות את רצונות שלי ולגרום צער להזולת על ידם. דבר זה לא היה נגלה לי עד שנה הזו, שעד עכשיו כל זה היה חידה סתומה ומכוסה ממני. בודאי שגידלתי להיות אדם שאוהבת אחרים ונותנת היטב לאחרים, אבל בשנה הזו נתגלה לי שהשורש של כל תכונות הנ"ל היה מונע אותי מעשיית חסד אמיתי. כלומר שהפנימיות של הפחדים שלי מ"מה יאמרו הבריות" ומה הם יכולים לעשות לי אם אני לא עושים את מה שהם רוצים, שכל זה היה יצירה של ציערותי וחינוך בלתי-ישרה, במקום גילוי רחמי ה' ע"י החסדים שעשיתי. בלי להכנס אל הפרטים, היה לי שנה של בעיות בבריאות, לא דברים מסתכנים אבל צער פיזית מאד, כולל צער בירך הימין שלי ע"י הליכה. בשבוע קודם פסח עד אסרו חג כל הליכה שלי היה בצער. עשיתי חשבון הנפש ומצאתי שהיה פגם במדת החסד שלי. וברוך השם ע"י התבודדות, הקב"ה שלח לי השגות מסויימים שעל ידם באתי להשתמש ב"אור מוסתרת" ולגלות את אור הזו במצוות. עכשיו אני יכול להלוך, אבל עדיין המצב צריך להשתפר. הגישה שלי הוא שהקב"ה אינו רוצה שאני "ילך" יותר בלי חזרה לרחמיו ית', מקום האין, כדי שה"אני" יכול לילך כפי רצונו ית' ומאוחד איתו ית'.
וכל הנ"ל הוא הקדמה להשאלה. קראתי דברי תורה על פ' נשא מאת ר' גדלי' סגל ע"פ תורת ר' אשר פריינד זצ"ל בנוגע להעבודה כשהדור נופל. שאם אנו רואים שהרבה בנ"א אינם חיים כפי המסורת האבות, אנו צריכים להראות להם דוגמא של תורה, להביא אור אל החושך. פרשת נזיר הוא אצל פ' סוטה משום כל הרואה סוטה בקלקולה וכו' כיון שכל אדם רוצה תענוגי עוה"ז אבל כשאנו רואים חורבן רוחני אז צריכים להיות כהנזיר ולפרוש ולחזק תורה ומצוות כפי מסורת האבות מדור לדור, ולחזק חינוך הילדים כדי שהם לא יבואו ח"ו להמצב של פ' סוטה שבו האדם נחשד מעריות. ועוד, אם רואים שאדם חוטא בעבירה, אין לאמר שלום עלי נפשי, כיון שאני ב"ה יכול להתגבר על יצרי. אלא אדרבה, צריכים אנו לפחד שמא אנחנו יכולים ג"כ ליפול כמו אותו חבר שאנו רואים. ועצם כך שאנו ראו אות אותו חוטא בעבירה הצריך לזעזע אותנו מהשלוה שלנו. אנו צריכים להזכיר עצמנו שיש רשת של עון תחת כל רגלנו ואפי' אדם צנוע מאד יכול ליפול לרשת הזו ולהכשל בעוונות החמורות, ומשום כל הגדול מחבירו יצרו גדול. ואם אין אני משמרים את עצמנו מדברים שמחלישים את רצוננו להפריש מרע, אנחנו פותחים האפשרות לרשת העוונות שיכולים לאחוז את רגלינו ולהכשיל אותנו בחטאים. ועוד, אם אנו רואים שאדם נכשל בדבר מסוים זהו סימן שאנו צריכים כפרה לנפשנו. וא"כ ראיית הסוטה צריל לפחד אותנו "שמא אני ג"כ יכול ליפול לאותו חטא." וא"כ אם אנו רואים מה שנעשית לפנינו, בנ"א שהם נקיים מעבירות אלו באמת צריכים לפרוש עצמם מתענוגים שאינם נצרכים, מחמת שדברים אלו מטעה האדם ליפול לחטא. אנו צריכים לזהר ולשמור ולפרוש מהמכשולים בעבודת ה'. דברים אלו של ר' סגל מעורר אותי להתחיל רעיון. הרבה בנ"א אינם חושבים שהאינטרנט הוא דבר רע, בטענה שיש הרבה דברים טובים ע"י האינטרנט, והם משתמשים בכח ה"לא ידע" להוכיח שאין אדם שבאמת יודע, אבל פרשת סוטה בהתורה הוא פרשה מפורשת בתורה ואין לחלוק עליו, שיש הכרח לפרוש מדבר שיש בו רע על אף שיש הרבה טוב שיוצא ממנו. שמעתי ממקור נאמן שקשה למצוא מחנכים ומחנכות חדשים מחמת שהם רוצים מלאכה ע"י "אמזון" (אתר גדול באינטרנט לקניית ומכירת דברים) והם יכולים לקבל תשלום יותר מהתשלום שמשלמים למחנכים ומורות....וא' סיפר לי שהשאיפות של בנ"א לחנך הוא לאט לאט הולכים לאיבוד, השאיפות לכך פשוט נאבדו. אמנם אין אף אחד שמודע על קשר הדברים, ובנ"א לא רואים איך שהתת- הכרה שלהם הושפע כ"כ מהטומאה של האינטרנט. והנה שמעתי בשם הלשם שמיד אחר שבועות יש ס"ג ימים של סכנה שנגמרה בט' באב, ויש יותר סכנה בשלש השבועות קודם ט' באב, וביותר בתשעת הימים. אמנם שמעתי מהגאון ר' משה וואלפסון שליט"א שיש ימים קדושים הגנוזים בתוך השלש שבועות, שאילו לא חטאו בהעגל אז י"ז תמוז היה נעשה לר"ה וט' באב היה נעשית לשמיני עצרת. ומחמת שיש יותר סכנה בתקופה עכשיו עד ט' באב, ובפרט משום אירועים בעולם עכשיו, תקותי שיותר ויותר בנ"א יקבלו על עצמם את רעיון הזה עד ט' באב, להוסיף זמן ביום של קרבת ה' ולכסוף לבנין בהמ"ק (חמש עשרה דקות לא להשתמש בשום קישור לאינטרנט, ובמקום הזו, להשתמש בזמן זה לקרבת ה'). עוד פעם אני מבקש סליחה על אריכות השאלה הזו אבל ברצוני לקבל הדרכה מהרב בזה ואם הרב מסכים לדבר הזו, ואם אפשר להרב להוציע לי שם של אחד שיכול לעזור אותי להדריך אותי בזה, בפרט מחמת שאני רק סבתא זקינה....

תשובה:

רעיון שיש בו התעוררות. אולם פעמים אנשים מקבלים זאת כהסכמה בשתיקה להשתמש מעט במכשיר הזה.