שאלה:
השלום והברכה לרב שליט"א. ראשית כל תודה רבה על הספר הנפלא "הכרה עצמית", שלא רק שנעשה ע"פ דרך תורתינו הקדושה אשר כל כך חסר בדורנו, הנעשה בצורה שלימה - לימודי ומעשי, וכל זאת בצורה מסודרת, בהירה ונעימה. תוך כדי לימודי עלו לי מספר שאלות ואלו הן:
א. מתבאר בספר שהקב"ה ברא את עולמו באופן שנפש האדם וארבעת היסודות המרכיבים אותה על דרך כלל אינם גלויים כל צרכם, ולחילופין בלתי מאוזנים ומתקונים. ועבודת האדם הינה לזהות ולתקן את נפשו, וזאת לפי שללא כן ישנם קשיים וקשיים נפשיים, הן מצד עצמם והן מצד מסע החיים שמחריף אותם ושם עליהם דגש רב, וכן על מנת לבור לעצמו סדר חיים נכון ומתוקן מלכתחילה. שאלתי נובעת מזיהוי של תפיסה שונה מכך שעל פניו דרכה אני מסתכל ועל פיה אני מתנהל וחי, לפיה ישנה מטרה לאדם (הן כללית כקיום מצוות ודבקות בד', והן פרטית על פי מבנה נפשו), והקשיים והפערים בינו לבין אותה מטרה והגשמתה הינם "מקריים", לא משמעותיים, ולפיכך כל שיש ביכולתו לממש את רצונו ולהגיע לתכליתו בלא הכרה עצמית וכו' - עדיף טפי, למעט בעיסוק רב וגדול כ"F הדורש מאמצים והשקעה רבה על דבר שאינו אלא "אמצעי" גרידא, ובשלמא אם הקושי כה גדול וכו', אך כל שאינו גדול, ובעיקר ביחס לתפיסה והגישה לנושא - הצורך בבניית חיים נכונה, טיפול בקשיים וכו' נתפסים אצלי כדבר טפל, "היכי תמצי", ולא עיקרי ומהותי. ברור שעל מנת לזהות ייעוד ותפקיד ייחודי לשמו בורא עולם ברא כ"א ואחד נצרכת הכרה עצמית בכוחותיו וכו', אך עדיין הגשיה הכללית הינה "דיעבדית" ופחות חשובה, "היכי תמצי" בלבד, וכמו הצורך באכילה, שינה וכו', שכל שיש בהם צורך תעשה וכפי יכולתך להסתדר בלי (אם הינך צריך יותר מכדי הצורך אך הוא כדי הצורך יחשב עבורך, ולאו דווקא לחיות בצורה מצומצת ודחוקה). ובכלל, הקשיים ותהלוכות החיים נתפסים כדבר "מקרי", שיש למצוא את הדרך ה"מזדמנת" שהכי תעזור לך "להתמודד" עימה ולהמשיך במטרתך, והעיסוק הרב בשיחות ושיעורים רבים סביב השאלה והיחס לאותם דברים - נשמע כדברי "חיזוק" לזקוקים לכך ותו לא. הן אמת שגם אני שומע, מתעניין ומשתדל להתקדם בכל הדברים הללו ואף נצרך אליהם, אך עדיין היחס אליהם נעשה באופן "מקרי", "דעבדי", ועם הזמן אף נוכחתי "להאמין" שהגישה הזו הרואה את העניינים הנ"ל בצורה "דיעבדית" הינה חיצונית, ומסעי החיים (לא בצורה יוצאת דופן, אלא כדרכו של עולם בצורה סבירה ומצויה) לימדוני להסתכל אחרת, אך עדיין ישנו פער בין ההכרה לבין ההסתכלות וההבנה הפשוטה שלי. אשמח אם הרב יוכל להעמידני בדבר אמת, היכן שורש ההסתכלות הקודמת, הנכון והשגוי בה ומדוע התפיסה המוצגת בספר (שאף שם היא סיבת העיסוק בהכרה עצמית רק על מנת לתקן בעיות וקשיים נשללה, והתחלפה בסיבה של "יצירת חיים בצורה מתוקנת ונכונה ומדוייקת") - נכונה יותר, עד כדי האמירה שההכרה עצמית אינה שלב אחד בלבד אלא כל ימי חיי האדם הוא בעומד והכר קאי.
ב. בספר נתבאר מהות ארבעת היסודות ברובד הנפש הבהמית, לשם קבלת תמונה בהירה ושלימה אשמח לדעת כיצד הן מתראות ברובד הנמוך יותר של הנפש בהמית בהתחברה עם הגוף כמו שקורה במצב השתא הבלתי מתוקן, וכן מה המהות של כל יסוד במדרגת רוח, חיה וכו'? במילים אחרות, מהן השינויים והמרכיבים השונים שיש במדרגות השונות בנפש (רוח וכו'), שהרי הספר בא לשלול את ההבנה שהנפילות והטעויות הינן מחמצ "יצר הרע", וזאת לפי שהיצר הרע משתנה בין מדרגת נפש בהמית ששם עניינה חוסר איזון בארבעת היסודות" לבין יצר הרע במדרגת רוח, א"כ מהו אופן ההתראות של ארבעת היסודות בכל חלק מחלקי הנפש?
ג. מהו יסוד ההבדל בין "תנועות" ל"מידות"? וכיצד ה"מידות" משתלשלות מה"תנועות", לצורך העניין בספר (עמ' 97-98) הובא כדוג' ל"תנועות" - אהבה ליסוד המים, ענווה, מנוחה, סבלנות ויציבות ליסוד העפר. לכאו' כל אלו יכולים להיות מוגדרים כמידות ולא תנועות, ומדוע הוגדרו כתנועות?
תודה רבה.
תשובה:
א. תכלית הבריאה אחדות – אחד. ושורש ההתפרטות הראשונה בשמו ית', שם הוי"ה, ד' אותיות, והוא השורש לחלוקה בכל ועולם ועולם לפי ערכו לד'. ולכך סידור ואיזון ותיקון ד' יסודות אינו דיעבד אל זהו הסדר על מנת לאחדם, ולולי כך שאינם מאוזנים ומאוחדים, נחסר כל תכלית הבריאה – אחדות.
תיקון ואיזון המידות אינו רק "היכי תימצי" להגיע לשלב הבא, ולהסיר את המפריע, אלא תכליתו אחדות במדרגה זו. ונצרך לבנות אחדות בכל עולם ועולם לפי ערכו, ואזי מאחדים את כל העולמות, את כל המדרגות ל'אחד'.
ב. מהות היסודות שווה בכל עולם, כי זהו כח אחד, אלא שבכל עולם ועולם מתגלה לפי ערך אותו עולם. כגון אש, גאוה של נפש הבהמית, "אנא אמלוך". גאוה של נפש אלוקית, ויגבה לבו בדרכי ה'. וכן כעס של נפש הבהמית, כועס כאשר עושים נגד רצונו שלו. לעומת כך הכעס בנפש האלוקית, כאשר עושים נגד רצון השי"ת. וכן רוח מצד הנפש הבהמית, דברים בטלים. ומצד הנפש האלוקית, "ודברת בם". וכן מים מצד נפש הבהמית, תאוה לחומריות. ומצד הנפש האלוקית, תאוה לרוחניות, נפשי בלילה אויתך. וכן עפר, עצבות בנפש הבהמית, עצוב על העדר השגת חומר. וברוחניות, עצוב על העדר השגת רוחניות. וכן עצלות, בנפש הבהמית מתעצל לעשות טוב. ובנפש האלוקית מתעצל לעשות רע, בבחינת מה שאמרו משבח אני את העצלנים ברגל שאינם יוצאים מביתם – סוכתם.
וזהו בכללות הנפש האלוקית. ונצרך לפרט בכל חלק בנרנח"י כדלעיל, בפרטות לאותה מדרגה. והדברים ארוכים, ואכמ"ל.
ג. תנועה – התפשטות הדבר או היפוכו. מידה – מלשון מדידה, גבולו של הדבר.
קטגוריות
