שאלה:
אני מבקש סליחה מראש על אריכות השאלות אלה. השאלות הללו הם בנושא "עשה לך רב" והם שאלות כלליות בסוגיא הזה ולאו דוקא שאני שואל כלפי היחס שצריכים התלמידי הרב להתייחס כלפי הרב שליט"א אלא הם שאלות כלליות בסוגיא הכללית הזה שנוגע לכל א' וא', ותורה היא וללמד אני צריך.
(א) מהו הדרך לאדם שאין לו "רבי" והוא רוצה לקיים "עשה לך רב" ולקבל דרך בחיים (או באופן הפשוט ביותר, שהוא נצרך לשאול שאלות בכל תחומי החיים שלו) האם צריך לבחור באדם מסוים להיות לו רבי, או שיכול לקבל דרך מהרבה (ואז הוא נעשה שילוב של כמה דברים יחדיו).
(ב) כיצד קונים הביטול לרבי, האם ע"י קניית ידיעות וחכמה מהרבי ואז לבוא לידי ביטול להרבי, או שהביטול להרבי צריך לבוא מפשטות ומפשיטות, כגון ששומעים עליו שהוא צדיק או גדול ועל כן מרגישים ביטול כלפיו.
(ג) ומהו הגדרה של הביטול לרבי, האם צריך להיות בטל לכל דבר שאמר הרבי בין אם מבין או לא מבין (וכל הצורך להבין את דברי הרבי הוא רק מצד יגיעה בת"ת או מצד שהוא רוצה להתקשר יותר לדעתו ולנפשו של רבו) או שיש לו לקבל רק מה שמבין, ומה שאינו מבין הוא מניח בצד עד שזוכה להבין.
(ד) אני שואל עצה לפעמים אצל איש מסוים שיש לו דרך מסוים שמחזק אותי ואחרים תמיד, ופעם אמר לי איזה הדרכה מסוימם בעבודה ואני לא ביטלתי את עצמי לדבריו והוא אמר לי אח"כ שאם אני לא יבטל את עצמי לכל דבריו אז הוא אינו יכול להשפיע עלי, וגם אמר לי שאני צריך לשאול את רבי אם יש לי להלוך בדרכו, ועל כן אני שואל את הרב שליט"א מה עלי לעשות גבי הנ"ל.
(ה) הנ"ל אמר שכשיש איזה ספק בעבודת ה' מה לעשות אז האדם צריך לעשות מה שגורם לו יותר שמחה ומנוחה. אני אמר לו שלכאורה האדם צריך מה שהקב"ה רוצה ממני ולא מה שיש לי נוחיות ממנו ואפ' אם יש דבר שקשה עלי מ"מ צריך להכריח את עצמי לעשותו כיון שצריך לעשות מה שה' רוצה ולא מה שמשמח אותי יותר, וזהו רק דרכי הגויים (בפרט אמריקה) לעשות רק שמשמח אותי ורק מה שהוא נוח לי. והנ"ל אמר לי שאני צריך לשאול את רבי בזה, ועל כן אני שואל את הרב, מה היחס הראויה לגבי הנ"ל.
(ו) ועכשיו ביותר בפרטות. השאלה היה מה על האדם לחשוב באורך היממה (כשאינו לומד בגמ'), האם לחשוב על הסוגיא או לחשוב על עניני עבודה. מה באמת ראוי לחשוב לאורך הימים בזמן הפנוי וכן בכל טרדות החיים, האם יש להאדם לחשוב על הסוגיא בגמ' כדי שהוא יכול להיות ראשו כל היום בהסוגיא שהוא לומד וזה הוא, ואין לו לחשוב על עניני עבודה רק לאיזה זמן קצר ביום, או שיש להאדם לחשוב לאורך כל היום על הרבש"ע ואיך לעבוד אותו, עניני מידות, מוסר, חסידות, קבלה, וכו'.
(ז) נחזור להשאלות הכלליות בסוגיא הזו של עשה לך רב. אם אדם מקבל מהרבה מלמדים (וזהו לכאורה המצב של רוב בנ"א שמקבלים מהרבה מגידי שיעוור וכמה ראשי ישיבות ואח"כ מעוד) האם בזה האדם באמת נעשה שילוב מכל הדברים שלמד, או שהוא רק תערובות ובלבול של כמה דרכים, והנ"מ הוא שאינו יכול במה לרכז בעבודתו ומהי העיקר ומה היחס הנכונה כלפי איזה דבר.
(ח) האם אדם יכול להתדבק בכמה דרכים בב"א, ואם כן, האם זהו רק בדרכים קרובות עד מאד או אפי' בדרכים הפכיים, (לדוגמ' האם האדם יכול לדבר עצמו ברב שדרכו נוטה יותר לפרישות וביטוש הגוף ומלמחה עם הרב ומלחמת המידות וכו' וכן להתדבק ברב שדיבר הרבה על שמחה ובטחון, וכן האם האדם יכול להתדבק עצמו הרב שדרכו הוא דרך הנגלה של הנהגת המשפט ויושר ובאותו תקופה גם לדבק עצמו ברב שדיבר בעיקר על הנהגת היחוד וכו'), או לדבק עצמו הרב שעיקר דרכו הוא יראה וגם לדבק עצמו באותו תקופה ברב שעיקר דרכו הוא אהבה, וכן מוסר לעומת דביקות וחסידות, וכו'.
(ט) לאחר שהאדם מברר מיהו הרבו המובהק (עכ"פ עכשיו בחיים, דלכאורה פשוט הדבר שהאדם יכול לשנות את רבו המובהק אח"כ בחיים, וכגון שרבו נפטר דאז הוא צריך לעשות לעצמו רבי חדש), מה צריך להיות היחס לכל הרביים ומגידי שיעורים הקודמים, האם רק צריכים להרגשית הכרת הטוב איליהם (וכן להגיד זאת בפה להם ולעשות מעשים של הכרת הטוב כלפיהם, או ע"י השתתפות לסייע אותם בממון או ע"י הליכה לשמחות שלהם וכדו') או שצריכים לראות אותם כחלק מהחינוך שלו בתורה ובעבודה.
(י) מהו הגדר של הגדול הדור הוא הרבו המובהק של האדם, אם יש א' יש לו רבו מובהק שאינו הולך בכל דבר כמו הגדול הדור, לאיזה רבי האדם צריך להיות בטל, לרבו המובהק הפרטי או לגדול הדור.
(יא) שמעתי שיש ב' מיני אדם, יהודה ויוסף, ואדם ששורש נשמתו ביהודה הוא יותר עצמאי ואינו צריך רבי להדריכו אלא הוא הולך ישר אל הקב"ה, ואדם ששורשו ביוסף צריך רבי להדריכו, וכמו שמצינו שיעקב אבינו היה מקושר יותר ליוסף להדריכו ואילו יהודה לא הדריכו כ"כ, וכן מצינו אצל יהושע וכלב, שיהושע ששורשו ביוסף היה נצרך לתפילת משה ואילו כלב ששורשו ביהודה הוא הלך בעצמו להתפלל ישירה לה' וגם משה לא התפלל בעבורו, מחמת שכלב ששורשו ביהודה היה יותר עצמאי ולא היה נצרך לרבי, שזהו החילוק בין נשמות ששורשם ביוסף לבין נשמות ששורשם ביהודה, שנשמות ששורשם ביוסף הם נצרכים יותר לרבי להדרכה ואילו הנשמות ששורשם ביהודה הם יכולים להיות עצמאים בלי רבי כיון שהם יכולים לפנות ישר אל הקב"ה.
(יב) וכיון שרוב רביים הם שילוב של כמה דרכים א"כ השאלה הוא שיש שילובים עד אין קץ מכמה דרכים וא"כ איך יכולים לבחור בשום רבי, הא כמעט כל רבי הוא שילוב של כמה דרכים וא"כ היכן יודעים אם עדיף שילוב בו יותר משילוב אחרת.
(יג) אדם שגידל בסביבה ליטאי ולמד בישיבות ליטאיים, ומרגיש קשר לחסידות, האם יש לו לבחור ברבי שיודע גם מדרך הליטאי וגם מחסידות, או שצריך להיות נשאר ליטאי ולא לקבל שום דבר מחסידות ואין לו לבחור רבי שמלמד חסידות.
(יד) תמיד אמר הרב שיש להכיר כל הדרכים בעבודה וגם לא להסתכל באחרים שאין לו את הדרך שלו שהם טועים דהא יש הרבה דרכים לרבש"ע, שזהו רק קטנות. השאלה הוא שיש דרכים מסויימים בכלל ישראל שאינו מחשיב שום דרך מלבד הדרך שלהם והם באמת סבורים שאמת נמצא רק עמהם. כגון הדרך של בריסק, ששאר העולם ושאר הדרכים מבלעדם הם טועים ואינם רואים האמת, וגם אצל החסידים זה מצוי מאד שהחסידות סובר שרק שיטתם הוא האמת והשאר נפסלו, האם זה קטנות או שזה תלוי בקווים ובשורשי הנשמות, בעיקר הקו השמאל שהוא כח האמת שבקו האמצע שמבטל כל קו אחר (ובפרט מבטל הקו ימין-חסד שהוא בניגוד גמור לקו השמאל-גבורה, וגם מבטלים הקו האמצע שהוא שילוב, כיון שאינם סוברים בכלל מכל המושג של שילוב כיון שהם סבורים שיש רק דרך אחד ושהאמת נמצא רק עמם).
(טו) האם נכון הדבר שאדם שאין לו רבי יש לו לקשר נפשו עם נשמת ר' נחמן מברסלב או שאין זה מספיק והוא צריך רבי בפועל בהאי עלמא. (טז) מהו האדם שיש לו טבע שהוא רואה חסרונות באחרים ותמיד הוא רואה החלק בלתי שלם באחרים, והוא רואה גם חסרונות ברבי שלו, האם זה סימן שאינו יכול להלוך אחר רבו זו כיון שאינו מרגיש ביטול כלפיו או שיש לו לעבוד על המדה הרעה שלו שהוא רואה חסרונות באחרים ויש לו להמשיך להלוך אחר רבו ולהיות בטל כלפיו.
תשובה:
א. בלימוד כבר אמרו בגמ', שלמיגרס בעי רב אחד שלא יתחלף שמועתו, ולעיונא
אפשר וראוי אצל רבים, לקבל מכל אחד את חלקו. והדבר משתנה מאדם לאדם כמה
וממי לקבל, כי יש בני אדם שריבוי דרכים מערבבם, וכל אחד נצרך לפי מידתו,
בכמות ואיכות.
ב. גם וגם, ביטול שלם בכל סדר הקומה. זהו מבט שורשי להביט בכל ענין במבט
של קומה שלמה.
ג. מאמין בכל ומבין חלקית לפי השגתו. אולם עושה מה שנאמר לו לעשות בין מבין בין לא.
ד. אפשר לקבל "עצה" מכל חכם לפי עניינו, אולם אין להתבטל באופן גמור אלא
לרבו המובהק.
ה. תשובה זו נכונה חלקית, והא באופן ששני הדרכים ישרות ונכונות באופן
כללי לאדם. אולם מידי פעם ראוי לעשות הפוך, על מנת לקנות כניעה ועמל.
ו. תלוי בשורשי הנשמה, היו גדולים שעשו כך והיו כך.
ז. תלוי אצל כל אחד ואחד, לרובם אין בהירות מה קבלו במדויק מכל אחד.
ח. תלוי ברוחב לבו של האדם, ושורשו.
ט. כל שקיבל במידה ניכרת יש לראותם כחלק מהחינוך שלו בתורה ועבודה.
י. מפני חשש שלא יובן כראוי אינני משיב.
יא. נכון מאוד. יוסף שורשו יסוד – חכמה, מקבל ממדרגה שעליו, יהודה שורשו
מלכות – כתר, אין לו אלא ה' על גביו.
יב. זו שאלה שורשית כללית איזה דרך לבחור בעבודת ה', ולפ"ז צריך לבחור את
הרב הקרוב ביותר לכך.
יג. רב שיבין את כללות נפשו.
יד. לא נראה לי שמה שכתוב בשאלה מדויק. זה נמצא אצל ההמון אולם לא אצל
הראשים, בעיקר. לעולם כל חכם וחכם יש לו את גובל תפיסתו גם מה לתפוס את
של אחרים. רק השינוי כמה רוחב יש לו, אולם כל חכם תופס גם את חלק האחרים
ולו במקצת.
טו. לפחות לתקופה צריך רב, ולו לצורך הכנעה, כך אמר לי ר' אברהם יורוויטש
זצ"ל. ועדיף רב חי, בכדי שהגוף יכנע יותר.
טז. לעבוד על מידותיו.
קטגוריות
