שאלה:
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שאדם נבדל מחבירו במראה בדעת ובקול ,וזה שאדם נבדל בדעתו הוא מפני הגזלנין, השאלה וכי זה כל הסיבה הרי דעתו של אדם היא נגזרת משורש נפשו ותיקונו היחודי בעולם,ולמה אומרת הגמרא שאדם נבדל בדעתו מפני הגזלנין
תשובה:
כבר אמר הגר"א לדינא, שכל מקום שאמרו חכמים דין ונתנו טעם לדין, כגון מים מגולים, מפני סכנת נחש, אע"פ שהטעם בטל הדין לא בטל, כי אמרו טעם אחד מתוך ריבוי טעמים, ולכ אע"פ שטעם זה בטל, עדיין יש עוד טעמים שלא בטלו. (ובעומק, השורש הוא למעלה מטעם).
וכן בענין זה, בגמ' נתנו טעם אחד ע"פ הפשט, אולם זהו טעם בפשט, בעולם המעשה. אולם יש טעמים רוחניים יותר, פנימיים יותר.
ובעומק הדק, התורה משתלשלת מרום גבהי מרומים עד עולם השפל, עולם המעשה, כמו שאמרו רבותינו ונתבאר בהרחבה בנפש החיים. ובכל מדרגה ומדרגה, בכל עולם ועולם, יש טעם אחר לכל דין.
קטגוריות
