שאלה:
אברהם אבינו הגיע למסקנא שאין אנחנו בשלימות בלי הקב"ה. זה כבר יותר משנה שנתקתי את עצמי מכל השימוש באינטרנט ואף אי-מייל, שבדקתי את עצמי שהיתה לי התמכרות לבדוק כל רגע את האי-מייל שלי וכל מודעה חדשה וכו'. למדתי מזה שכל השימוש באינטרנט שלי מקורו היה בהחסר שהרגשתי, ושפניתי להאינטרנט ולהתקשר לאחרים כדי למלא את החסר הזה. ובאמת זה היה מילוי החסר שלי, כיון שהיה בו עולם מלא של שיחה, חנויות אונליין, אתרי תורה, ועוד, כדי למלא את החסר שלי או עכ"פ לכסותו ולפייס הגוף שלי. ועכשיו שנתקתי את עצמי מהאינטרנט יותר משנה, עכשיו אני פונה לה' כדי למלא את כל החסר שלי, ואני חושב שמה שהקב"ה שואל מאיתנו הוא בידינו להשיג, והוא ע"י צעקה איליו. כשיש לי בעיא ואני פונה איליו בתפילה, איני יודע איך הבעיא יכול להסתדר, אבל יש לי כוונה להתייחד עם שמו ית' עם כל הרעש הסוערת בתוכי (והכל הוא רחמיו ית') ואני אומר לעצמי שאיני רוצה ליפול את המשיכות של הגוף. בדרך כלל יש תנועה נפשית, ואח"כ יציאה של הרגש שלילי, ואח"כ הרגש שקיטה של מנוחה. ואז אני חש שהקב"ה עושה את הכל על ידי אני, ושכל התפקיד שלי הוא לידע זאת ולהמשיך לצעוק איליו, ושכל ה"סיפור" וכל ה"פרשה" שיש לי אין בו כ"כ נפקט מינה, אלאכל הנ"מ הוא שאני תפתח פתח בליבי כדי שהייחוד עם ה' יכולה לחול.
ועכשיו, השאלות.
(א) אם אור הנשמה הוא השכינה שהוא הפנימיות שלנו, ואנו מתבלבלים עם הרגש של ישות כאילו שכל השלימות שלנו תלוי בהעולם וכל התלות שלנו בעולם כדי להשלים את החסר שלנו, האם כל זה הוא האמת הדרך לצאת מממשיכות הגוף?
(ב) אם ההכרה שלנו היא היא השכינה, החיות הפנימית שלנו, שהוא באמת רחמי ה' שמונחת על אדם שהוא בר גבולי, ויש לנו אהבת ה' אמיתית לצעוק איליו ולהכריז הנאמנות שלנו איליו שאין אנו רוצים ליפול להגוף שגורם לנו לחפש השלימות שלנו ע"י העולם – האם כל זה הוא פעולה של "ביטול" לה'
(ג) ואם כן, האם "ביטול" הזו הוא ה"רצוא", ריצה אל ה' שעושים אנחנו ל"אין"? (
ד) ואם כן, האם הקב"ה עושה את השאר?
(ה) כשהקב"ה אמר למשה לאחוז בזנבו של הנחש, על אף שמסברא זהו יותר סכנה כיון שאז הנחש נעשה יותר ארוך ויכול לנשוך מרחוק, משום שהקב"ה היה רוצה להראות למשה שהא גופא, צריך לסמוך על ה' דייקא כשיש סכנה. האם זה אומרת לכולנו ג"כ שאם יש מצב שבו אנו מזדעזעים, שיש לנו לצעוק לה' ולדבר עצמו על ההרגשיים השלילים שבהם אנו נאחזים? כלומר האם צריך להכניס את עצמינו לזיהוי עם ההרגש של הגוף שלנו ועי"ז לפנות לה'?
(ו) האם זהו הביטול שפותחת את לבבנו כדי שהאור הנשמה, השכינה, מקשר אותנו להאור המוסתרת בתוך טבע, שהוא אור המקיף?
(ז) האם הקב"ה עושה את היחוד לאחר שאנו מתוודים על ההרגשים השלילים שלנו (בתוך הצעקות שלנו איליו)? האם ההשתדלות שלנו הוא הוידוי והודאה על מצבנו הירוד, ואז הקב"ה עושה את היחוד? (ח) וכשאח"כ עושים את המצוות, האם בזה אנו מקדשים את שמו ית' עם על האור האחדותי הזו?
(ט) והאם זהו הסיבה שהאינטרנט נראה לנו כמילוי החסר שלנו ע"י מילוי משיכות של הגוף ע"י העולם – האם כל מילוי החסר שלנו מהאינטרנט הוא בחי' "עבודה זרה" כיון שאינו מייחד אותנו עם שמו ית' ומונעת אותנו מלהיות אחד עמו ית'?
תשובה:
א. אחד מן הדרכים.
ב. כן, סוג אחד של ביטול.
ג. זה לא ביטול שלם, זהו קשר לה', וזהו רצוא לה', אולם לא "אין" גמור".
ד. על האדם להשלים לפי כוחו.
ה. צריך הכרה ברורה של נפשו, ומתוכה לפנות לה' בבירור.
ו. כן, אולם זהו ביטול חלקי כנ"ל.
ז. מלבד כך נצרך גם עבודה מעשית על חלקי הרע שבתוכינו, כנ"ל אות ד'.
ח. כן, אולם כמות ואיכות ההארה משתנה לפי מדרגת האדם.
ט. כן! כן! כן!
קטגוריות
