שאלה:
בהמשך לשאלה 13549, הרב ענה:
יש מודעות חיצונית – שטחית, והיא ככל ידיעה שכלית שהאדם יודע בשכלו. ויש מודעות פנימית יותר, הכרת הלב, והיא הכרה שמשלכת ידיעה עם הרגשה ויחדיו המודעות חזקה יותר מתוכו.
אולם כל זה אין עיקר המודעות, ועיקרה התבוננות שהאדם רואה את עצמו מבחוץ כמשקיף על זולתו, כן רואה את עצמו. ועיקר מודעות זו היא מדרגת “מקיפים”, מקיף דחיה, שאורו נכנס ויוצא, בסוד אור חוזר כנודע. כן מכיר את עצמו מבפנים ומבחוץ, וחוזר חלילה. ע"כ.
1) הסתפקתי במה שהרב כתב בחלק הראשון שהמודעות הפנימית היא הכרת הלב, ואם כן הכרת הלב הינה ז"א הפרטי (או רוח) דהאדם, ואילו בחלק השני בתשובת הרב, הרב כתב שהיא בחינת חיה, אם כן כיצד מצד אחד המודעות בז"א ומאידך המודעות באבא הפרטי?
2) ה"מודעות העצמית" - איתא בתניא, לאדם שתי נפשות, בהמית ואלוקית כידוע, ישנם לבושי כל אחת מהנפשות וכו, אולם ע"פ המתבאר בשתי הנפשות מיהו המודע הבורר לו מהי פנימיותו? וכן כשאני עושה עבודה של בירור היסודות שלי מתוך ה4 (אני אש שבעפר), מי הוא שעושה את העבודה בפועל?
3) לפי דברי הרב בחינת האצילות הפרטית היא ה"מודעות", כלומר במקום שבו האורות והכלים שווים "איהו וחיוהי וגרמוהי חד", א"כ בבי"ע הפרטי דהאדם אין מודעות אולם באצילות הפרטי הגורם למודעות הוא אחדות האור והכלים דהאדם?
תשובה:
א. מודעות תחתונה באור פנימי, מודעות עליונה באור מקיף, ופשוט.
ב. הבחירה ב"רוח", המודעות כנ"ל, ג' חלקי מודעות, שכל, לב, חיה.
ג. לא הבנתי מה קשה? מודעות הוא מבט כללי בערכין, ראיה היקפית.
קטגוריות
