עבודת פנימי של תשרי [#15311]

כ"ד תשרי התשפ"ב

שאלה:

לכבוד הרב, שליט"א בשיעור של ראש השנה תשפ"ב הבהיר הרב "ראש של האדם, גולגולות, בתוך יש מוחין זה הפנימיות והמוחים מתפשטים חושים: ועניים, ואוזניים והחותם והפה- ריאה, שמיעה, ריח דיבור טעם ולתתה מישוש." עיקר של ראש השנה שמיעה (וריאה) עיקר של יום כיפור ריח ודיבור. אולי אני טועה אבל חשבתי שיום הכיפורים הוא עבדת האף-ריח (כפי שהוסבר על ידי הרב בשיעור על נשימה של ראש חודש חשון) וכי סוכות היא מקום העבודה של מישוש ושמיני עצרת היא עבודת הדיבור. שמחת תורה היא השלמת עבודת מישוש ומכילה בתוכה את כל צורות העבודה האחרות המתחילות בראש השנה. האם הרב יכול להרחיב על עבודה פנימי של תשרי

תשובה:

נכון הדבר שבסוכות נגלה חוש המישוש, בידיים. הן ע"י "עשיית" הסוכה, ואח"כ נגלה המישוש "לחוש רוחניות", ז' רועים שבאים לסוכה, ולחוש את השכינה, "צלא דמהימנותא". ובעומק חוש המישוש גבוה מכולם, כי הוא ממשש את עצם הדבר עצמו. וע"ש כן נקרא משה, מלשון מש-ה, ממשש. ובהושענא רבה יום "שביעי", מצרפים את כל ז' הנקבים, ב' עיניים, ב' אזניים, ב' נקבי חוטם ופה. והוא ע"י ד' מינים שיש בהם טעם – ריח, וראיה – התנאה לפניו במצוות, "הדר". והשמעת קול בריבוי תפלה שמתקבלת ע"י שמיעת האוזן. וצירוף זה הוא מכח הארת חוש המישוש. ובשמיני עצרת, זהו עצרו "עמי" עוד יום אחד, גילוי העצם שלמעלה מן החושים, ושם נכללים קב"ה ואורייתא – שמח"ת, וישראל. ובעומק שמיני עצרת חיבור קב"ה וישראל, ושמח"ת חיבור אורייתא וישראל. כי ישנם כמה בחינות. העליונה קב"ה ואורייתא וישראל "חד". למטה מכך חיבור של תלת קשרין מתקשרין דא בדא (רק בחינת קשר), קוב"ה אורייתא וישראל. ובין השלושה יש ג' מערכות של חיבורים. קב"ה ואורייתא, בבחינת ואהיה אצלו אמון ואהיה אצלו שעשועים יום יום. קב"ה וישראל, עצרו עמי עוד יום אחד, ושורשו בישראל עלו תחילה במחשבה להיבראות. אורייתא וישראל, שמחת תורה, חיבור למאור שבה, ועל מדרגה זו אמרו, ולואי ואותי עזבו ותורתו שמרו ומאור שבה "מחזירם למוטב". ולשמות מחזירם למוטב זו מתגלה בסיפא של הימים של התשובה, שמחת תורה. ותחילה בר"ה נגלה ראיה – כולם נסקרים בסקירה אחת. ושמיעה – לשמוע קול שופר. וביוה"כ ריח – קטרת לפני ולפנים. ודיבור – ה' תפילות, כנגד ה' מוצאות הפה. וחוש המישוש בסוכות, כנ"ל, בסיפא בשמחת תורה, נעוץ סופן בתחילתן, חוזר מדרגת ראיה, ומסיימים התורה בפסוק "לעיני" כל ישראל. כל ישראל עם האותיות והתיבות והכולל עולה תורה. וביוה"כ זכו לקבל לוחות "שניות", אולם לוחות ראשונות נשתברו מכח קלקול הראיה, כנודע, כמ"ש "וירא" העם כי בשש משה לבוא. ו"הראה" להם השטן דמות מטתו של משה ברקיע, כמ"ש חז"ל. אולם ביוה"כ זמן שמחה בתורה, זוכים להארת לוחות ראשונים. ויתר על כן לשורש התורה שהייתה כתובה תחילה אש שחורה על גבי אש לבנה. ושורש תורה זו כמו שנתבאר בעמק המלך (בשער שעשועי המלך) בנענוע ושעשוע של א"ס שנשתעשע בעצמו כביכול, וע"י תנועה זו נתגלה בחינת אותיות. וזהו שורש הנענועים והשעשוע והריקודים שאנו רוקדים בשמח"ת, שעי"ז דברים בשעשוע מלכו של עולם, שמכח שעשוע זה נתגלה התורה. והבן מאוד מאוד, שביום זה אנו דברים בשורש התורה בא"ס כביכול. ובשמיני עצרת דבקים ישראל בשורשם בי"ס הכמוסות במאצילן. וזהו "עצרו עמי" "יום אחד", שלמעלה "מיום יום", ודו"ק היטב היטב. ובגוף כל ישראל זהו ריקודים, וקודם לו נענוע של ד' המינים. ובתרוה עצמה זה קריאה בסופה של תורה ותחילתה. וזהו נענוע ושעשוע מסופה של תורה לתחילתה. וזהו כל מהלך הימים, קודם ר"ה דבקים בקדמה לעולם, ואח"כ בתהליך של היום הרת עולם, עד היחוד האחרון לחזור לקדמה לעולם, לשעשועי המלך שקדמו לעולם, והם הם שורש כל הנאצלים והנבראים. וזו השמחה השלמה.