שאלה:
באחד השיעורים בספר חובות הלבבות נאמר שקימות שתי דרכים בעבודה האחת שעיקרה היא בירור הנפש והעיון ההלכתי משמש יותר למצבים מעשים שהאדם נתקל בהם, בעוד שהדרך השנייה שהיא למעשה הדרך שאנו נוהגים בה כיום שהיא עיון ועמל התורה בעצם ולא רק לבירור במצבים מעשים. האם יש יחידים שנוהגים כדרך הראשונה גם היום? האם זה דבר אפשרי לפחות לתקופה מסוימת? השאלה שלי נובעת מתוך כך שהיום ברוך השם אני שקוע עמוק בלימוד תורה אבל הרבה מהזמן היצר מטריד אותי בל מיני כוחות לא מבוררים ולא מתוקנים כמו כן הנפש שלי משתוקקת להכרת פנימית אמיתית של העיון בתורה וקשה לי מאד ללמוד בצורה חיצונית ואני ממש מרגיש איך המידות הרעות שוללות ממני את ההשגה הזאת, או שעלי לעמול בתורה ומתוך שלא לשמה וכו' והעמל עצמו וכח התורה הקדושה יזככו אותי?
תשובה:
עליך לעמול לברר את נפשך בצורה מדויקת, אולם עיקר היום רובו ככולו יש לעסוק בתורה, זולת כך זהו דרך מסוכנת מאוד שרבים נפלו בה. אין לך לחשוב שהענין יתוקן ממילא, אלא נצרך בירור הנפש באופן היסודי, אולם לא להפוך זאת לעיקר היום אלא זמן מועט ביום בלבד.
קטגוריות
