שאלה:
כתוב בעולת ראייה:
"התפלה משמשת להכניס את כל התורה וכל העבודה, כל החכמה וכל ההופעה, בתכונה טבעית, ומעמד נפשי קבוע, והיא חיי השעה, כלומר, שמחיה את השעה, להיות עומדת ישר מול יניקת שפע חיי עולם. אבל התורה חיי עולם היא, למעלה מהטבע, וכשיש טבע אז מעלת הנסים גדולה ועליונה מאד, אבל כשהטבע מתדלדלת נקראים הנסים טרחא כלפי שמיא וגרעון של שינוי סדרי בראשית, "כמה גרוע אדם זה" (שבת נ"ג:). והננו מתפללים להעמיד את הטבע, למען יהיו כל חיי עולם מבוססים אצלנו ומכוונים לקביעות תכונת חיי שעה, המופיעה תמיד בקרבנו, "כל הנשמה תהלל יה", על כל נשימה ונשימה הילול מיוחד, ומתכפל שעה ועולם והיה לשעשוע. "בחקותיך אשתעשע – ואשעה בחקיך תמיד"".
א. האם הכוונה שהתפילה הופכת את הידיעות השכליות מאור מקיף לאור פנימי (בחינת הוויה מושגת וקיימת בקומת האדם)? כלומר מבססת את הידיעות שלא יישארו חיצוניות לאדם אלא יותר חקוקות וחושיות באדם?
ב. האם זה נעשה באופן של ידיעות ספציפיות או בצורה כוללת. לדוג', האם תפילת מנחה שאחר סדר בוקר אמורה להחדיר את הלימוד שלמדתי בסדר א בסוגיית תקפו כהן או באופן כללי? ואם באופן כללי מה בדיוק? איפה הידיעות והיחס לתורה (בפרט אם זה כלפי הידיעות הנקודיות שנילמדו) מופיע בנוסח התפילה?
ג. כיצד פועלים זאת למעשה בתפילה? לכאו' זוהי פעולה כ"כ יקרה ונצרכת. ובפרט אם זה מכוון כלפי ידיעות ספציפיות שנלמדו - איך מכוונים אליהם ומפנימים אותם בתפילה?
ד. האם וכיצד יש להחדיר גם את הידיעות בסוגיות הגמ' בעיון בצורה נקודתית ולהתפלל גם עליהם (לעשות מתורות תפילות) (לפחות בשומע תפילה או לפני יהיו לרצון) מעבר לכך שהם רצון ה' ממנו?
נושא אחר. האם הרב רוצה שהשואל יירשום את שמו בשאלה (כל עוד שיש צורך בדיסקרטיות)?
תודה רבה!!!
מעריך מאוד את השות עם הרב ונהנה מאוד מדברי תורתו.
תשובה:
א. הכוונה שאור הטבע יאיר בגילוי אלוקות. אלקים – הטבע, כנודע, לראות את הטבע כהופעה אלוקית.
ב. באופן כללי עוסק בטבע, בשור וחמור, במעות וכו', ויש לראות ולחוש אותם כהופעה אלוקית.
ג. המבט שכל פרט נפעל ע"י השי"ת, יוצרת מבט של הופעה אלוקית בכל פרט ופרט.
ד. זו לא דרך הראי"ה, דרך הראי"ה הוא קנין "מבט נפשי", תפיסה נשמתית.
קטגוריות
