שאלה:
אני מתאר לעצמי שכמות המצוות שעושים בעולם הזה היא כמות ה"שטח" שאתה מקבל בחולמה, ומידת המודעות להשם שאתה רוכש באמצעות עשיית המצוות היא מידת המודעות/ הבהירות שיש לך ב שטח הפנים של עולם האבא שתואר לעיל. האם זו גישה נכונה? אם לא, מהי הגישה הנכונה להרגשה הקרובה לאלוהים.
אנו אומרים שמטרת המצוות היא דביקות לאשם. האם הדוויקוס הזה הוא תחושה בעולם הזה או שכר אובייקטיבי של דביקות רק בחולמה? המורים שלי אמרו לי שזה מסוכן להרגיש דביקות בעולם הזה, כי אפשר להיות תלוי בתחושה הזו לעשות מצוות. הרבה זמן חיפשתי בהירות בתחום זה.
באופן כללי, מהו דביקות במונחים פשוטים ומעשיים ביותר? והאם המודעות שלנו לאשם בעולם חחח תלויה במודעותנו לה 'בעולם הזה או בכמות המצוות שאנו עושים?
תשובה:
גישה נכונה! הכרת נוכחות מציאות ה', הן בעוה"ז והן בעוה"ב.
קטגוריות
