שאלה:
שלום כבוד הרב,
המשך- 15871
1. אז אם הבנתי נכון את דברי הרב ההבדל בין חיצוניות א"ק לפנימיותו הוא שהחיבור לבורא בחיצוניות א"ק הוא חיבור עם חלקי צורה שונים בעוד החיבור לבורא מצד פנימיות א"ק הוא מצד שכל חלקי הצורה שווים בעצם מידת ההשתוות לכל הגילוים, האם אני צודק?
2. אם ככה מהו החיבור רק מצד הקו ולא מצד קו שמתלבש בצורת אדם? האם אפשר לומר שזה חיבור מצד עצמות שזה שלילת כל הגילוים? אבל האם זה לא חיבור מצד עיגולים?
3. בהמשך ל2, מה ההבדל בין חיבור מצד א"ס לבין חיבור מצד צמצום לבין חיבור מצד קו, אני מניח שחיבור א"ס הוא מצידו שאין עוד מלבדו וחיבור מצד צמצום הוא חיבור מצד צמצום לאו כפשוטו כי אם כפשוטו אז החיבור הוא קו, אשמח שהרב יחדד לי את 3 החיבורים הנ"ל
4. מה היחס לגילוים מצד כל 3 החיבורים הנ"ל הרי בין בא"ס בין בצמצום ובין בקו עוד לא היה שייך בכלל גילויים של אדם? האם מצד כך אין יחס לבריאה? והאם שאומרים שא"ס מתלבש בגבול הכוונה בצורה הכי עליונה רק לקו וא"ק ולא לא"ס הסובב?
5. שהרב ענה לי שיש תפילה להויה ויש תפילה לגילוי, הרב יכול לחדד לי למה מותר (ואולי אף צריך) להתפלל ביחס לגילויי? הרי זה לא אליו ממש זה רק לגילוי ולמה זה שונה מזה שאסור להתפלל לגילוי חלקי שלו (ספירות) [שהרי אם זה ביחס להויתו שמתגלה כך אז מותר גם בגילוי חלקי ואם לא ביחס להויתו אז מה שונה מגילוי מלא?]
6. מה הכוונה כוחות נפש הם תולדות החושים? האם בגלל שהראש מתפשט לכל הקומה עד הרגליים והכל גנוז בראש (כח המעשה, הרגש וכו)? אבל יש גם כוחות מעל הראש כמו תענוג ורצון אז הם נחשבים מעל החושים?
7. אם כוחות נפש הם תולדות החושים אז ההבדל בין לימוד קבלה בכוחות נפש ללימוד של חוש במושגי קבלה הוא שפשוט כוחות נפש הם חושים יותר פנימים ולכך קרובים יותר להויה? אבל מצד שני הרב אומר שהם תולדות החושים (ולא החושים) אז מצד זה החוש יותר גבוה ולחוש במושגי הקבלה בראיה גבוה יותר מכוחות נפש אבל אז זה לא מסתדר מצד הפנימיות שכוחות נפש קרובים יותר לנפש מאשר תפיסת חוש של מושגים
8. אם כמו 7 אז למה מוחין זה יותר גבוה מכוחות נפש (שהם תולדות החושים) הרי כוחות נפש נתפסים כהתראות של הויה בעוד מוחין שהרב אומר שזו מחשבה מופשטת לא חייב להתפס כחלק מההויה.
9. הרב אומר "המחשבה שורש החושים" ומצד שני אומר מוחין זה היינו הך או שיש הבדל ואם כן מהו?
10. הבנתי מהרב שבריאה זה חושי המחשבה ראיה וכו' בעוד מוחין זה אצילות שני והויה זה אצילות ראשון, לא הכרתי את המושג שיש אצילות שני בין אצילות לבין בריאה, הרב יכול להסביר בכללות מה הכוונה? מה זה אומר אצילות שני שלפי הרמחל יש עוד עולם בין אצילות לבי"ע?
11. שאלתי את הרב להבדל בין מוחין לראיה והרב אמר שמוחין זה השכלה מופשטת וראיה זה ציור שכלי, הרב יכול לפרט לי יותר מה הכוונה השכלה מופשטת ולהגדיר לי אותה יותר ביחס לציור שכלי? הרב יכול לתת לי דוגמא כלשהיא? בנוסף בהקשר לשאלה הרב יכול לתת לי דוגמא במושג מסוים בקבלה מהו הציור ומהי ההשכלה המופשטת? האם השכלה מופשטת זה לקחת כל מושג ולראות אותו בשורש לדוגמא כל התפשטות לראות אותה כביטוי לא"ס בעוד כל גבול לראות כביטוי לצמצום וכן הלאה לכל השורשים היחסיים בכל עולם?
12. כתבתי לרב "האם זה אומר שיש לי עצימת לבוש מחשבה ואז אני בחב”ד אח”כ עצימת חב”ד ואז אני במוחין ואז עצימת מוחין ואני ב”עצמות”?" והרב ענה לי "כן, עצימת ציור המוחין ועלייה להשכלה מופשטת... יש להשלים חלק זה שחסר.", מה הכוונה חסר איפה הוא חסר במה שכתבתי, האם זה לא עצימת חב"ד ועליה למוחין שכבר כתבתי?
13. שאלתי את הרב "מה ההבדל בין מוחין שורש חושים של ראיה גשמית לבין ראית השכל?" לא כל כך הבנתי את התשובה, האם הכוונה שלכל התראות (גשמית או שכלית) יש מוחין משלה (כל עולם והמוחין שלו) ואז עוצם ראיה גשמית וישר נמצא במוחין בלי ציור שכלי בדרך או שאני צריך לעצום את הגשמי להגיע לציור שכלי ואז לעצום את הציור השכלי ולהגיע למוחין?
14. בעבודת נפש איך אני מגיע מחוש גשמי (ראיה, טעם) למוחין? וכן מחוש שכלי למוחין, אני מבין שיש הפשטה מסוימת אבל אשמח שהרב יכתוב לי בשפה ברורה של נפש מה התהליך כי אני מרגיש שהדברים אצלי בהרגש נפש בבחינת מטי ולא מטי.
15. הרב כתב לי שההבדל בין מוחין לעצמות הוא ביטול ההשכלה, האם הכוונה שבביטול ההתראויות אני מגיע למוחין ובביטול ההשכלה אני מגיע לעצמות?
16. הרב אמר לי הכוחות נוגעים בחיצוניות דעת בפנימיות והויה בהוית הדבר אז אם אני מבין נכון בשביל להגיע להכרת דבר בשלמות וכוח ההויה בפרט אני צריך להכיר את הוית הדבר להשתמש בדעת וכן בשאר הכוחות וזוהי הכרה שלמה? (ולכן גם את ההויה אני לא מכיר בשלמותה בלי דעת ובלי שאר הכוחות) או שאם יש לי דעת ממילא מגיע להכרה חיצונית (דדא ביה כולה ביה) ואז מספיק דעת והויה כדי להגיע לשלמות?
17. אפשר להגיד שכוח ההויה אינו שלמות כי בלי דעת הוא לא מאיר בי אלא הוא כמו התנוצצות?
18. עדיין נשארה לי השאלה שאם צריך להכיר הויה בשלמות ע"י דעת יש פה בעצם סתירה כי הדעת היא חיבור, איך זה שהחיבור מוביל אותי להויה הרי ההויה שונה מתפיסת חיבור, כמובן אשמח חוץ מהסבר שכלי להסבר נפשי, שהרי בנפש אני תמיד ארגיש שהתחברתי לדבר ואז לעולם לא תהיה לי תפיסת הויה ואם אאיר "ביטול" לחיבור אז איבדתי את ההויה כי רק ככה הגעתי אליה ורק ככה היא האירה לי בנפש בגילוי.
19. מה הכוונה בנפש קומת 10 ספירות עם כתר בלי דעת, הרי דעת היא פנימיות ודדא ביה כולא ביה אך מצד שני פנימיות הכתר גבוה מדעת?
תודה מקרב לב!
תשובה:
א. כן. השתוות בערכין, לפי ערכו של א"ק.
ב. מלעילא לתתא קו, חוט המקשר ומחבר. ויתר על כן ע"י השפע נעשה דין "ניצוק", שיוצר חיבור. ומתתא לעילא, תקוה.
ג. מצד א"ס, י"ס כמוסים במאצילן. מצד צמצום, קמץ עצמו אל עצמו, ועי"ז נכללים בבורא. ועי"ז נעשה ריבוי אור כביכול. נמצא ששורש הנבראים, ריבוי אור, בבחינת יתרון האור מן החושך, וזהו נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ריבוי הארה באור א"ס. קו – כנ"ל אות ב'.
ד. יש יחס ל"שורש" הנבראים, שהרי אפילו בא"ס יש י"ס, שהם שורש הנבראים.
ה. זה לא גילוי של הנהגתו, כוחות של הנהגה, אלא גילוי של הויתו. ועצם כך שאני פונה אליו נכלל בזה שהוא נתגלה לי. פניה אליו הוא בבחינת הוי"ה אחד. פניה לגילוי הוא בבחינת שמו אחד.
ו. ג' כוחות עליונים, ג' צחצחות, "מתלבשים" בראש. וגילוים הוא בראש עצמו מכח הראש. זהו בחינת הלבשת חג"ת דעתיק, בג' רישין דאריך.
ז. מצד אחד פנימיות המידות, כוחות הנפש פנימיים יותר, אולם מאידך מקומם בגוף, בחלקו התחתון של האדם. אולם מאידך החושים, חיצוניים, אבל מקור התפשטותם למעלה מן הגוף, ממקום הראש, ולכך יש בזה מה שאין בזה, ולהיפך.
ח. הסדר הפשוט, כתר, מוחין, מידות. ולפי סדר זה המוחין קרובים יותר לכתר, בבחינת והחכמה מאין תמצא. אולם יש הבחנה נוספת, שהמידות שורשם בכתר, אריך אנפין – זעיר אנפין. והמוחין הם כלי מעבר בין הכתר למידות. כי הכתר בפנימיותו למעלה מן הדעת, וכן המידות. משא"כ המוחין שורשם בשכל הנעלם שבכתר.
במאמר המוסגר, חלק מתפיסת פנימיות החכמה, להבין יחסים מתחלפים, הפוכים!!!
ט. המוחין "שורש" החושים. אולם "התפשטות" המוחין זהו מידות בפועל.
נדגיש שוב. יש מידות שהם פנימיות אדם, פנימיות א"ק. ויש מידות שהם תולדת התפשטות המוחין, ע"י ראיה שמיעה וכו'. ובלשון קבלה, אור שם מ"ה שקיים בפנימיות א"ק, זהו מידות פנימיים. ואור שם מ"ה החדש שיצא לחוץ. מהמצח, הוא שורש של מידות חיצוניים. זוהי ידיעה שורשית וחשובה מאוד.
י. עיין קל"ח פתחי חכמה, פתח מ"ט, שבי"ע נעשה ממנו אבי"ע. והיינו שחלק מן הבריאה נסתלק ממנו הרע, ונעשה אצילות, אולם שורשו בריאה, ולכך הוא מוחין.
יא. ציור מלשון "צרור", חיבור חלקים נפרדים. לעומת השכלה מופשטת ותפיסת כללות, שהפרטים חלק ממנו ולא מחוברים כדבר צרור.
יב. חסר החילוק בין ציור להשכלה מופשטת.
יג. הצד השני.
יד. להתבונן בשכל שיש בדבר, כמ"ש בריש ליקוטי מוהר"ן. חוש שכלי, עיקרו בלב. מוחין, עיקרם במח.
טו. כן.
טז. כהצד הראשון.
יז. כן.
יח. יש הכרת הויה לעצמה, ויש הכרתה ע"י דעת, ונצרך גם זה וגם זה. הכרת הויה לעצמו הוא כח "פשוט", הכרתו ע"י דעת, כח הרכבה.
יט. הכרתם לא מצד "חיבור", אלא מצד "השתלשלות".
קטגוריות
