שאלה:
לכבוד מו"ר שליט"א
כאשר אני מתבונן על מהלך חיי באופן כללי, אני רואה שב"ה ה' נתן לי כח של תביעת עליה מתמדת ונצחית. אולם יחד עם זאת לצערי הרב באופן קבוע פעם בחודש או כמה חודשים יש לי נפילות גדולות ועצומות.
א. לאחר מעכב של שנים על עומק מהלכי נפשי, אני מגלה שעיקר מה שמביא אותי לנפילות אלו הם אותם זמנים בהם מחד יש לי חולשת הנפש ומאידך יש לי תביעת עליה גדולה, המצב הזה גורם לי לדיכאון נורא ואיום, במיוחד כשהדבר נמשך יותר מכמה ימים אחדים. זה ימים של צער עמוק עמוק. ובתת מודע אני יודע דבר אחד ברור מניסיון, שהדרך היחידה לצאת מהמצב הזה, הוא ליפול נפילה גדולה, ועי"ז כח האש שבנפש מתחזק באופן נפלא, ועי"ז חולשת הנפש חולפת וכח תביעת העליה יכולה לצאת אל הפועל. ונמצא דבר מבהיל מאד, שהנפילות ותביעת העליה חד הם!
ברצוני להדגיש שאין לי כאן בעיה של הבנה במודע, ברור לי כשמש שלא זו הדרך, לא כך עולים באמת, זו דרך חיים של מצוה הבאה בעבירה, שכל העליה בנויה על אש בלי יסוד העפר שאין לזה קיום. אבל מה אעשה עם הנפש שלי שבנויה בצורה כזאת, ואני מרגיש כמעט כאנוס בכל פעם שמגיע מצב זה.
ב. היסוד העיקרי שבי הוא יסוד הרוח. אולם כבר כמה שנים שאני בספק מה היסוד המשני שלי, מחד בחיצוניות בפועל כל צורת החיים הכללית שלי היא יסוד המים, אינני נוטה לכעס וכדו', אולם מאידך את האש אני מרגיש יותר בפנימיות, אני מרגיש שהאש היא המנוע העיקרי שבי וכשאין אותה אין לי מה שיניע אותי. כיצד יש לי ליישב סתירה זו.
תודה רבה לרב על הכל.
תשובה:
א. נצרך בהירות שיש זמני ירידה (ח"ו וח"ו לא בעבירות ממש), וזהו חלק מצורת אדם, לא לראות זאת כ"נפילה", אלא "כחלק מצורת החיים". שינוי הסתכלות.
ב. יש נפשות שיש בהם יסוד הרוח, וענפיו אש ומים, כי רוח כללות אש ומים. ואצלם לא נגלה סדר כפשוטו, יסוד ראשון – שני – שלישי, אלא ראשון רוח, וענפיו מים ואש. וביום יום נגלה יותר המים, ופעמים ובעיקר בנפילות נגלה האש בתוקף. אולם שניהם גילוי כענף של רוח, ולא יסוד לעצמו.
קטגוריות
