שאלה:
לכבוד הרה"ג המזכה הרבים שהוריני דרך האמת וזיכני לחיות חיים אחרים עם הבנה והתבוננות אחרת בעבודת ה'.
הייתי שמח אם הרב יוכל לענות לי על מספר שאלות. תבורכו ממקור הברכות.
א. כתוב בגמ' בשבת בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ופרש"י דקאי על הנשמה, ולכאו' צ"ב דהרי הגוף הוא הבגד והאני הוא הנשמה?
ב. כתב השו"ע בתפילה "יחשוב כאילו שכינה כנגדו", והרי שכינה היא שורש המקבלים וא"כ בתפילה שזה לכאורה שפע צריך להיות אחרת?
ג. שבת עיקרה הודאה ולא בקשה, וא"כ למה חז"ל תיקנו בסדר התפלה של שבת בקשות?
ד. האם נכון להתפלל כל פעם לפי מצבו ומשיכתו?
ה. איך אפשר להודות לה' בכל דבר ובכל אופן לא להתרחק מלהודות לאיש שעזר לי?
ו. איך אמורה להיות מחשבת \ הרגשת האדם כלפי השכינה?
ז. מה עבודת ה' בניגון בלבד בלא מילים?
ח. בכי פותח מקום פנימי באדם, איך ניתן להתחבר אליו?
ט. האם נכון לעשות מעשים נגד הטבע ונגד הנורמלי בשביל לשבור את הבושה [וכן במעשי מצוה כגון להישאר עם טלית ותפילין לאחר שכולם הורידו]?
י. שאדם יושן אין שכל וא"כ החלומות מהנשמה, וא"כ איך יש חלומות רעים הרי הנשמה כולה טוב?
יא. הגמ' בתענית אומרת שר' יוסי דמן יוקרת ששמע שבנו אמר תאנה הוציאי פירותיך, וא"ל אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה, וצ"ב איזה טורח יש כאן כלפי הקב"ה שהרי אין לה' שום הבדל בין טבע לנס?
יב. האם אע"פ שאין חיוב בגיל כזה [ט"ז] לדעת את כל ההלכות נכון לקבוע כל יום זמן מסוים ללמוד ההלכות ולחזור עליהם?
יג. איך ניתן לחזור לתמימות של הילדות?
יד. הרב כתב שלפני השינה יניע גופו בהליכה כמה דקות, האם הכוונה שיעשה דברים שיבוא למיטה יותר עייף?
טו. וכן מה שאמר שילך לישון בצורה זריזה, דהיינו שכל ההתארגנות לפני השינה תהיה בזריזות?
טז. איך ניתן להגיע לריכוז יותר בנחת ובמחשבה?
יז. שאלה של חבר – איך עוזבים הרגל רע?
יח. מהי ההארה בשנה זו דיש בה שובבי"ם ת"ת יותר משאר שנים שאין ת"ת, ולפי"ז מהי העבודה?
יט. איזה קבלה כדאי לקבל על עצמו בשביל משמעת עצמית?
כ. אם העבירות זה לא טוב לאדם, זה לכאורה סותר למאמר חז"ל "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".
כא. האם זמן העבודה בלשמה בגיל זה זהו בשבת?
כב. האם לא הספקתי את ההספק שלי ביום אחד האם עדיף ללכת לישון בשעה הקבועה או לישון יותר מאוחר ולהשלים?
תשובה:
א. הנשמה נחלקת לנרנח"י, נפש – רוח – נשמה – חיה ויחידה. ובכללות כל מדרגה נקראת לבוש ביחס למדרגה שמעליה, נפש נקראת לבוש ביחס לרוח, וכו'.
ב. השכינה מקבלת מן העליונים, ובערכם היא מקבלת. ומשפיעה לתחתונים, ובערכם היא נותנת. כמשל לאם המקבלת מן האב, ומשפעת לבנים.
ג. "העיקר" הוא הודאה. ואף הבקשות מדין "כלל" ולא מדין "פרט", כי שבת הוא בבחינת הכללות.
ד. כן, אם כי שיהא משהוא קטן קבוע.
ה. כי "בבחירתו" נעשה שליח להיטיב, ואם לא היה נעשה ע"י מישהו אחר.
ו. שאלה כללית, יש יחסים מרובים, כאם, אהבה, צער בצערה, רצון בכבודה, ועוד.
ז. חזרה למקום הקטנות לפני שהיה בכחו לדבר. ובעומק גילוי פנימיות הנשמה לפני התגלות האותיות.
ח. או ע"י שמחה או ע"י צער, ושניהם בהרגשה יתירה, כי מקור הבכי בהרגשה יתירה.
ט. יש לעשות אולם באופן שלא יהא שונה הרבה, או במקום שאין מכירים אותו.
י. חלקם מהמדמה. וחלקם מהמקום ש"הרוח" משוטטת בעליונים וכד' ופוגשת דברים בלתי טובים. ובדקות, נשמה כולה טוב, זהו בחלק העליון שבה, אבל החלקים התחתונים, בפרט נפש ורוח, יש בהם תערובת שאינה טובה.
יא. פעולה נגד הטבע נקראת טרחה, והיינו הגברת כח אחד יתר על המידה, לא מפני קושי נפשו ח"ו כלפי מעלה, אלא שינוי סדר ההנהגה.
יב. כן!
יג. לחפש את החלק שבנפש שנשאר עדין תמיד, ולהתחבר אליו והתקשר אליו עמוקות.
יד. בעיקר הכוונה לקנות כח של קלילות לפני השינה. וזה תשובה פרטית ביחס לשאלה.
טו. כן!
טז. נא לשמוע את סדרת דע את מידותיך – עפר – ריכוז.
יז. בהדרגה איטית, אך עקבית.
יח. נגלה יותר הארת ת"ת, ר"ת תלמוד תורה, שהוא שורש כל הרפואות, דבקות המחשבה.
יט. ג' נקודות קטנות, או פחות מכך, לעשותם בכל יום, חוק ולא יעבור.
כ. הטוב הוא עצם אפשרות הבחירה, ואם בחר ברע, זהו בחירתו שלו ולא מעשיו של רחמנא.
כא. כן, מעט.
כב. על דרך כלל להשלים באותו יום, אולם זה אינו כלל גמור.
קטגוריות
