ליל מוצאי שמחת תורה תשפ”ד
שאלה: במצבנו השתא ששומעים דברים שלא שמעתן אוזן, קול מלחמה, דוקא בשמחת תורה, ועמך בית ישראל נמצאים בצרה ובשביה, האם יוכל הרב לבאר כיצד לראות ולשמוע את קול ה' כאן נכונה, כיצד רצונו ית' שנסתכל על המצב, ולפי זה מהי עבודת כל יחיד ויחיד?
תשובה: תשובה! תשובה! תשובה!
הקב”ה מראה לנו שמספר האנשים שמתו ונפצעו היום רח”ל, הם לפחות מספר האנשים שמתים ונפצעים “רוחנית” כל יום ויום מכח הטומאה ששולט!
יש לבדוק כל אחד ואחד ולהסיר את הטומאה מקרב ביתו וכד’. שיהא נקי! זהו הבירור הראשוני והחיצוני! בירור מכל הכלים הטמאים ומכל הלבוש הטמא ומכל עיתון כל שהוא!!!
כבר נכתב בעבר בשנים האחרונות, שמאז הקורונה לא יהא זמן שקט עד ביאת משיח. וכל עין רואה שהעניינים מתגלגלים מבעיה לבעיה כל פעם מכיוון שונה!
עכשיו זהו זמן בירור גדול בין טוב לרע, בירור של תערובת של הערב רב, ובתקופה האחרונה נראה יותר ברור מי נגד ה’ ותורתו ועמו, ומוכן להרוס את הכל. וזהו בירור חיצוני של הערב רב, שנראה לכל – מי אלו שאינם חלק מהכנסת ישראל.
ועכשיו יתחיל בירור פנימי יותר, ולאט לאט הבירור ייעשה דק יותר ויותר.
ולכך ראשית על כל אחד לברר בחיצוניות ולהסיר מביתו וכו’ כל טומאה, כנ”ל, ומאידך לברר בירור פנימי, האם הוא מוכן לביאת משיח, לעולם שכולו תורה וקרבת ה’ ותו לא!!! ולהתנתק “מכל הפוליטיקה” לגמרי ומכל התעסקות בכל ענין שאינו כלי למנוחת הנפש והרגעתה, ולהידבק בה’ ובתורתו.
שאלה: אנשים שואלים לגבי מה שהרב כתב במוצאי שמחת תורה לגבי עבודתנו לאור המלחמה, שבאחד הדברים הרב כתב לא להכניס עיתון כל שהוא לבית, האם מדובר על עיתון חילוני, או גם על עיתון "חרדי"?
תשובה: יש עוד מישהו "תמים" שחושב שיש כזה דבר עיתון חרדי?
יש עיתון חילוני גמור, ויש למחצה לשליש ולרביע!!!
חלק מן העיתונים "שנקראים חרדים" אינם בבעלות של מי שנקרא חרדי! וגם אלו שכן, העיתון כבר ממזמן אינו שייך לאדם חרדי!
מי שלא מבין זאת, עיניו טחו מראות!!!
אנו חיים בדור שחלק מאלו הלבושים כחרדים, אינם חרדים כלל, מחזיקים מכשירים פרוצים וכד', והם בחלק מן המקרים כותבי העיתון ואחראים עליו!
צריך להבין, אנו חיים בדור שחז"ל הגדירו אותו "דור שכולו חייב", והצדיקים המועטים, הם אלו שעליהם אמרו חז"ל, ראה הקב"ה שצדיקים מועטים הם, עמד "ושתלן" בכל דור ודור, הם "שתולים" בדור, אולם הם אינם מאנשי הדור. רק את כתביהם יש ללמוד ולקרוא ותו לא!!!
זולת זה העיתונים מלאים באביזרייהו של עבודה זרה – כפירה, רציחה – הלבנת פנים, גילוי עריות – פרסום דברים היפך הקדושה והצניעות. וכן עוד איסורי לאוין רבים.
שאלות לאחר השיעור "עומק הנהגת השם בתקופה זו"
שאלה: א. לכאו’ יש כאן תמיהה גדולה, כי הרי ישנם רק מעט כאלו שמבינים את עומק הדברים שנתבארו בשיעור, ולכאורה אם זו המטרה של הבורא, זה אינו גלוי לכל עם ישראל, ואיך יתכן שהקב”ה מגלה בנעלמות כ”כ את הנהגתו בעת הזו באופן שזה נגלה רק לחלק קטן מאד מעמ”י?
ב. הרי גם גדו”י לא אומרים בגילוי שהיא עת צרה ששונה מצרות אחרות שהיו, ואמנם מזכירים שהם חבלי משיח, אך לא באופן מוחשי וברור כפי שהרב מלמד אותנו שהוא בבחינת העתקה?
ג. האיך יגיע התיקון שעמ”י ישוב אליו בתשובה ויזכה לעוה”ב שהוא כולו רוחניות?
תשובה: א. הנהגת היחוד בכלל והנהגת עתיק בפרט היא הנהגה נעלמת, בלתי מושגת, אולם לאחר שמסבירים לאדם, היא נקלטת במהלכי שכל. איך יהא המעבר בדיוק בכל פרטיו איננו יודעים, אולם בכל שלב ושלב נוכל להבין לפחות במקצת מאיזה בחינה בעתיק הוא בא, כי הוא לא בא באופן של סדר, זה אחר זה, “אריך”, אורך, קו ארוך שכל נקודה באה אחר הנקודה שקדמה לה באופן מסודר, אלא באופן של דילוג, סדר נעלם שמובן אחר שבא, מהו הסדר, כדוגמת “פתרון מראה הנבואה” שבא אחר ראיתה, כמ”ש בספר קל”ח פתחי חכמה.
ב. כל חכם מדבר בדברי תורה לפי שורש נשמתו, וכפי ערך גילויה, וכן בענין זה.
ג. התיקון השלם יהא בנעלמות, כדוגמת לידת משיח מלוט ובנותיו.
שאלה: האם הנהגת ה’ של ההעתקה לימות המשיח ולעוה”ב שהתחילה בתקופה זו, היא היא הנהגת היחוד שהוזכרה בספר דעת תבונות?
תשובה: בודאי שכן. זה בעומק הנהגת הכתר שהיא מורכבת מפרצוף ‘עתיק’ ומפרצוף ‘אריך’, וכמו שנתבאר, היה את הזמן שהאיר יותר פרצוף ‘אריך’ והאיר יחד עמו גם ‘עתיק’, אבל כשמגיעים לשלב הנוסף, הרי שיש עליה מ’אריך’ ל’עתיק’, ‘אריך’ עיקרו שייך לשית אלפי שנין, וזה עיקר קומת האצילות, אבל ‘עתיק’ עיקרו הוא מלכות דא”ק,
ועולה א”כ שיש כתר, ובו יש שתי חלקים וכהגדרה הכוללת חלקו העליון זהו ‘עתיק’ שהוא הסיפא דאדם קדמון שיורד לאצילות, ויש את החלק השני שהוא כבר הרישא של עולם האצילות שהוא אריך אנפין, אז כאשר הסדר הוא מתתא לעילא, הרי שקודם עולים ומגיעים לאריך אנפין ובתקופתינו – זה כל ההנהגה שהתגלתה בעיקר בשנים הקודמות שהאריכות של “ברחמים גדולים אקבצך” הורגשה במה שהגיעו כאן מכל הגלויות לארץ ישראל, ועל אף שזה התלבש בסטרא אחרא כמו שהאריך החפץ חיים, ולא זכינו שזה יהיה באיתגליא באופן של קדושה, שאמנם חזרו לארץ ישראל אבל באופן של מינות, אבל עדיין התגלה “ברחמים גדולים אקבצך”,
אבל לאחר ההנהגה הזו שהיתה שבעים שנה, חוזר ומאיר ה’עתיק’ עצמו, וה’עתיק’ עצמו עיקרו הוא רדל”א, ששם עיקר הנהגת היחוד,
ועל אף שבהגדרה הכוללת הנהגת היחוד מתגלה בכל הכתר וא”כ הוא כולל גם את אריך אנפין וגם את עתיק. אבל מצד אריך אנפין זה נגלה באופן של רשע וטוב לו, שרשע וטוב לו זה מדין ‘מאריך אפיה וגבי דיליה’, אבל כשזה מתגלה מצד מדרגת העתיק – שם זה כבר ברדל”א בעצם, כלומר – זוהי הנהגה שהיא בלתי מובנת, והרי שהנהגת היחוד היא לא מתגלה רק מצד מאריך אפיה, באופן של ארך אפים אף לרשעים, אלא היא מתגלה מכח המדרגה היותר עליונה שזה ‘רישא דלא אתידע’ בעצם,
כאן מונח המעבר מהנהגת האריך להנהגת העתיק, אלא שכיון שסוף כל סוף שניהם יחד מרכיבים את ספירת הכתר, לכן כשזוכים, בתוך ה’עתיק’ עצמו גם כן משמש ה’אריך’ ומכח כך יש מציאות של חסד ורחמים,
אבל מ”מ, עיקר ההנהגה היא ברורה, זוהי הנהגת זמן של מעבר מהעולם הזה לעולם הבא שזה הנהגת העתיק, וזה מה שיהיה עד אחרית הימים במהרה בימינו אמן.
שאלה: האם חוץ מכלי הטכנולוגיה וכן מה שהערב רב שולטים, יש עוד גילוי של שער הנ’ שצריך להזהר ממנו?
תשובה: כל העולם זה שער הנ’, רק שבמקומות הללו הגילוי של זה הוא בתוקף ומשם מתגלה שורש כח התערובת, אבל הכל זהו תערובות בכל צד ובכל פינה, וא”כ, צריך להזהר מכל העולם בכל דבר ובכל ענין.
שאלה: האם אפשר להרחיב את תודעת המעבר בין העולם הזה לעולם הבא?
תשובה: נתנו דוגמה מאוד פשוטה, אדם שמכר את הדירה והוא יודע שעוד שבוע הוא צריך לפנות אותה, והרי שכשמגיעה המשאית למטה, הוא בתודעה של מעבר, זה התודעה בחוש ברור.
שאלה: כיצד ניתן להסביר זאת לכלל הציבור?
תשובה: מה שנאמר רחוק מאד מרוב בני האדם, אבל זו היא האמת הנקיה, כל אוזן תבחר מה שהיא יכולה לקחת כל אחד לפי ענינו, אבל זו האמת, במציאות, עד שהאנשים לא רואים את הטיל כמעט נופל על הבית, הם לא חושבים שהם עוזבים...
שאלה: אם מאיר לנו יום הדין הגדול והנורא, אם כן, אנחנו נראה יותר דין ופחות רחמים, וא”כ, מי יכול לעמוד בדין? הרי כתוב שאפילו האבות לא יכלו לעמוד בדין (ערכין יז), האם יש אפשרות מצידנו למתק את הדין ע”י תפילה או תורה או משהו אחר?
תשובה: השאלה ברורה, והתשובה היא ג”כ מאד ברורה, היחס הזה של מיתוק הדין, נמצא בתוך מקום שאפשר לעמוד בדין וממתקים את הדין, אבל דין שביסודו א”א לעמוד בו שזה שורש מדרגת יום הדין הגדול והנורא, הוא לאו בר מיתוק – משפט קצר אבל עמוק – דין שניתן לעמוד בו, המיתוק יכול לבשם אותו, אבל דין שבעצם א”א לעמוד בו, מהשורש של “ראה שאין העולם מתקיים”, אף שבהתפשטותו ודאי שניתן למתק בבחינת “עמד ושיתף עמו מדת הרחמים”, אבל בשורשו העליון אין מציאות ששייך למתק אותו, הוא לאו בר מיתוק.
וכמובן, אם כן חוזרת השאלה אז מה העצה “הפנימית” להינצל? ובהגדרה הפנימית. יש הצלה שהיא בסוד ה-ב’ בסוד הבית, וכדוגמת נח שניצל מכח שהוא בנה לעצמו תיבה, שהתיבה הצילה אותו מהמים הזדונים שהם בבחינת דינים בהתפשטותם.
אבל בשורש העליון, ההצלה לא נמצאת בתוך ה-ב’, בתוך הבית למטה, אלא ע”י שאדם כביכול נמצא באורו יתברך שמו, ואור אין סוף מקיפו, שאז הוא נכנס לתוך ה-א’, כלומר, זה ב’ שגנוזה בתוך ה-א’ שזה הבית שמציל אותו.
כל זמן שזה מהלך של א’ ו-ב’ וזה באופן של המשכה מן ה-א’ לב’, אז המציאות היא שיש נבראים ויש ברכה, ואז יתכן חס ושלום, גם ההפך מן הברכה, ושם שורש כל התגלות הדינים בפועל, על זה נאמר “כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי” ו”מי יצדק לפניך בדין” וכמו שאומרת הגמ’ ששמואל פחד כשבעלת האוב העלתה אותו (חגיגה ד’), ובדקות, למה דווקא שמואל פחד? כי שמואל זה אותיות שם – אל, זה סוד שמואל,
אבל כשמתגלה כאן אל, כלומר שהוא יתברך, לא שם אלא הוא כאן, האדם גנוז כאן בתוכו, ואם הוא גנוז בתוכו, זו השמירה, ולפי”ז, מה שאומרים חז”ל לגבי זמן שעשיו בא להתגרות בישראל “אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם” שזה כח של הצלה מהדין של אחרית הימים (דברים רבה א’), כהגדרה כוללת ‘הצפינו עצמכם’ היינו בתוך דברי התורה עצמם, אבל ההגדרה העמוקה יותר היא, שהאדם צפון בתוך אורו יתברך שמו,
-וזהו הנקרא אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, בפשטות, זהו אור מוסתר ולכן הוא נקרא צפון, אבל בעומק אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא, היינו שהצדיקים מוצפנים בתוכו,
ולפי”ז מה שהרמח”ל מאריך הרבה בספר אדיר במרום בסוד התיבה שהיא סוד ההצלה, זה לא התיבה התחתונה בבחינה של ה-ב’ כפשוטו, אלא זה ב’ שגנוזה בתוך ה-א’, שבב’ שגנוזה בתוך ה-א’, שם נמצאת ההצלה היחידה השלימה, כלומר – ההצלה היחידה השלימה, היא מה שאדם גנוז בתוכו יתברך שמו, זה המקום היחיד שיש שם הצלה שלימה, דל מהכי אי אפשר לעמוד באותו דין.
ולפי”ז התיבה היא האור אין סוף עצמו, שהאדם נכנס לתוכו והיא כתיבה לנבראים, לא שבתוך הנבראים יש תיבה והאור אין סוף מאיר בהם בבחינת ברכה, המשכה, אלא התיבה היא באור אין סוף עצמו, ששם היו שורש העשרה כוחות שהם שורש הנבראים, שהיו גנוזים בו יתברך שמו.
כשהאדם חוזר למקור הראשון העליון, שם הוא מקום הצלתו, וזה ‘הצפינו עצמכם’ – בתוך אור אין סוף.
שאלה: האם אדם שיש לו חשש ופחד מהמהלך הזה, זה מראה שהוא עדיין לא גנוז באורו יתברך שמו?
תשובה: אדם לא יכול להיות שם בשלימות, אלא רק ב’רצוא ושוב’, וכיון שסוף כל סוף הוא נמצא גם במדרגה של ‘שוב’ זה יוצר נקודת קושי, אבל ודאי שכל פעם שיש נקודת קושי הוא רץ מיד ל’רצוא’, מלבד מה שכסדר הוא רץ ל’רצוא’ מכח הסדר הרגיל של רצוא ושוב, בזמן שיש נקודה של צרה, הוא הופך אותה מצרה – צר לרץ, שכל פעם שיש צר הוא חוזר ל’רצוא’ למקום העליון.
שאלה: בספר בלבבי משכן אבנה סוף חלק ג’ מבואר בהרחבה לענין הצרות בעולם, ששורשם הוא מהגעגועים של ה’ יתברך שקורא לנו שובו אליי! האם בצרות של תקופתנו שבאות ממידת הדין, כפי שנתבאר בשיעור, גם כן נכונים הדברים?
תשובה: יום הדין הגדול והנורא הוא בבחינת “תוכחה מגולה ואהבה מוסתרת”, ובפנימיות לעולם הכל אהבה, אור אין סוף, שממנו נגלה הצמצום - שורש מידת הדין, אולם המניע והתכלית כולו אהבה.
קטגוריות
