שאלה:
ידוע הכלל מהבעש"ט שאדם הרואה פגם בחברו צריך לראותו בעצמו. השאלה היא, מה גדרי הוראה זו הלכה למעשה?
תשובה:
עבודת האדם להתבונן בנפשו פנימה ולהכיר שורשיה, וענפיה. ככל שהכרה זו בהירה אצל האדם, כן הוא מכיר ברור מהם חלקי הטוב שבו ומה הם חלקי הרע שבו.
כחלק מלימוד הכרת עצמו הוא דברי הבעש"ט, שמה שרואה בחבירו נמצא בו, ובעומק הן הטוב והן הרע, כי יש מדרגת אספקלריא המאירה, כלומר זכה ושקופה. ויש אספקרליא שאינה מאירה, כדוגמת מראה דידן, שמראה את העומד מולה. וכן כל אדם הנמצא במדרגה זו, חבירו הוא אספקלריא שאינה מאירה כלפיו. והאדם רואה את עצמו ע"י חבירו. זאת מלבד שמן השמים סיבבו בהשגחה פרטית שיראה עכשיו דייקא מראה זה, ומתוך כך יכיר את עצמו. ולשם כך נצרך תפיסת עומק נפשית שכל העולם אינו אלא אספקרליא שאינה מאירה לאדם, ואזי כל העולם מראה לו את מהות נפשו הפרטית.
והנה האדם המכיר את חסרונותיו כי רבים הם, א"א לו לעבוד על כולם השתא בבת אחת. אלא נצרך סדר לעבודה. ונמצא שיש שלב של הכרת החסרונות, ויש שלב של עבודה בפועל.
וכן הוא כאשר רואה חסרון זולתו שמגלה על חסרונו שלו, שלב ראשון זה להכיר כיצד חסרון זה מתראה בו. הכרה. שלב שני היא עבודה על אותו חסרון. אולם אין הכרח שדוקא עכשיו צריך לעבוד על ענין זה. ויתכן שמן השמים עוררהו שיכיר יותר בברור חסרון זה בקרבו עתה. ופעמים באו לעוררו אף שיעבוד עליו עכשיו, אולם צריך התבוננות בכל מקרה, אם עבודה זו שייכת עתה לסדר עבודתו.
דאם יעבוד על כל מה שרואה חסרון בזולתו, אין סדר לעבודתו, כי בכל יום האדם רואה פעמים רבות חסרונות רבים ושונים מאוד.
אולם יתר על כן, אף בחלק הראשון של הכרת עצמו. מכיוון שע"ד כלל האדם רואה הרבה מאוד דברים בכל יום, א"א לו לאדם ללמוד את כולם וע"י להכיר את עצמו. משל הדבר לאדם הרוצה ללמוד ביום אחד את כל השערי תשובה, חובות הלבבות, ומס"י. שעל האדם ללמוד קמעא קמעא, קובץ על יד ירבה. ולכך ראוי שרק מאורע חשוב וגדול, או דבר שמסעיר את לבבו, יתבונן בו, ע"ד כלל. וכל אדם יעשה בדעת לפי כוחותיו כמה להתבונן, כמו שאדם שוקל לפי כוחותיו כמה זמן ראוי לו ללמוד בכל יום.
כחלק מלימוד הכרת עצמו הוא דברי הבעש"ט, שמה שרואה בחבירו נמצא בו, ובעומק הן הטוב והן הרע, כי יש מדרגת אספקלריא המאירה, כלומר זכה ושקופה. ויש אספקרליא שאינה מאירה, כדוגמת מראה דידן, שמראה את העומד מולה. וכן כל אדם הנמצא במדרגה זו, חבירו הוא אספקלריא שאינה מאירה כלפיו. והאדם רואה את עצמו ע"י חבירו. זאת מלבד שמן השמים סיבבו בהשגחה פרטית שיראה עכשיו דייקא מראה זה, ומתוך כך יכיר את עצמו. ולשם כך נצרך תפיסת עומק נפשית שכל העולם אינו אלא אספקרליא שאינה מאירה לאדם, ואזי כל העולם מראה לו את מהות נפשו הפרטית.
והנה האדם המכיר את חסרונותיו כי רבים הם, א"א לו לעבוד על כולם השתא בבת אחת. אלא נצרך סדר לעבודה. ונמצא שיש שלב של הכרת החסרונות, ויש שלב של עבודה בפועל.
וכן הוא כאשר רואה חסרון זולתו שמגלה על חסרונו שלו, שלב ראשון זה להכיר כיצד חסרון זה מתראה בו. הכרה. שלב שני היא עבודה על אותו חסרון. אולם אין הכרח שדוקא עכשיו צריך לעבוד על ענין זה. ויתכן שמן השמים עוררהו שיכיר יותר בברור חסרון זה בקרבו עתה. ופעמים באו לעוררו אף שיעבוד עליו עכשיו, אולם צריך התבוננות בכל מקרה, אם עבודה זו שייכת עתה לסדר עבודתו.
דאם יעבוד על כל מה שרואה חסרון בזולתו, אין סדר לעבודתו, כי בכל יום האדם רואה פעמים רבות חסרונות רבים ושונים מאוד.
אולם יתר על כן, אף בחלק הראשון של הכרת עצמו. מכיוון שע"ד כלל האדם רואה הרבה מאוד דברים בכל יום, א"א לו לאדם ללמוד את כולם וע"י להכיר את עצמו. משל הדבר לאדם הרוצה ללמוד ביום אחד את כל השערי תשובה, חובות הלבבות, ומס"י. שעל האדם ללמוד קמעא קמעא, קובץ על יד ירבה. ולכך ראוי שרק מאורע חשוב וגדול, או דבר שמסעיר את לבבו, יתבונן בו, ע"ד כלל. וכל אדם יעשה בדעת לפי כוחותיו כמה להתבונן, כמו שאדם שוקל לפי כוחותיו כמה זמן ראוי לו ללמוד בכל יום.
קטגוריות
