170. בהנ”ל, ידיעה ובחירה ביחס להזקים שביד האדם להישמר מהם [#4712]

י"ג כסלו התש"פ

שאלה:

א. אודות מה שנתבאר במכתב הקודם בדברי האוה"ח והזוהר הק', בענין וישמע ראובן ויצילהו מידם, אבאר את התשובה לפי הבנתי. דלפי מבט הבחירה ראה ראובן להשליכו ליוסף לבור, דאף שנחשים ועקרבים יש שם, מ"מ הם אינם בכוחם להזיק אף במבט של עולם הבחירה, לפי שאינם בעלי בחירה. משא"כ בני האדם, אע"פ שמצד הידיעה גם הוא אינו פועל כלל, מ"מ כפי מבט הבחירה יכול הוא לבחור ולהזיק באופן שיראה שמזיק גם למי שלא נגזר עליו שיוזק. ולפי מבט זה ראה ראובן חובת ההצלה שלפניו, להצילו מיד הבחירי וליתנו ביד האינו בחירי.
ב. ועד"ז יש לבאר לכאורה גם מה שארז"ל (כתובות ל,א): "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים שנאמר (משלי כב) צינים פחים בדרך עיקש שומר נפשו ירחק מהם", וכבר הרחיב בזה הרמח"ל במס"י פ"ט, דמצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם את עצמו שמירה מעולה, ולא ישים עצמו עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק ובעל מעשים. והוסיף בהמשך דבריו, שהמפקיר עצמו לסכנות הרי הוא עלול להנזק מצד הסכנה המוטבעת בדבר מפני חסרון שמירתו. ע"ש. ומכל זה מתבאר, דהמפקיר עצמו לסכנות הר"ז מסכן עצמו להנזק, ואע"פ שלא נגזר עליו, שזהו כביכול אינו ביד"ש. וע"פ הנ"ל יבואר, דכל זה הוא רק לפי מבט הבחירה, כי בהיות האדם מצווה לשמור עצמו, ובבחירתו לקיים ציווי התורה בזה, הרי שבאם לא ישמור עצמו יוכל להגיע לו נזק באופן שיראה שבא לו בטבע כפי אשר הטביע הבורא ית' בענין הסכנות הטבעיות, משא"כ שאר נזקים שאינם תלויים בבחירתו של אדם, כגון שבאו לו באונס וכיו"ב, על אלו אמרו הכל ביד"ש, דזה אינו שייך כלל לעולם הבחירה, רק לידיעה שלמעלה מן הבחירה.

תשובה:

דבריך נכונים, ובפרט מש"כ באות ב. אולם בעומק אין לאדם נידון כלל מה יצא מפעולתו או מאי פעולתו - נזק, שכר ועונש, וכו'. אלא עליו רק לברר מה הדין באופן זה, וזולת זה אין נפק"מ מה התוצאה, מי אחראי וכו'. וזו נקודת פנימיות הנפש שלמעלה מן שאלת ידיעה ובחירה, וזו מידת התמימות השלמה.