252. מהות המבול שבנפש [#4974]

ט"ו כסלו התש"פ

שאלה:

שלום רב למורנו ורבנו ועטרת ראשנו, הרב בלבבי שליט"א.
פעם שאלתי את הרב בעל פה מדוע בפרשת נח יש דגש על תאריכים, התורה ממש מפרטת, מתי היה כל דבר קטן במבול, לדוגמא:
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה:
וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:
וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:
וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם:
וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ:
מה נפקא מינה לתאריכים? הרב ענה שקשור ל- עש"ן, שבמערכת הזמן המבול היה, ובנפש, יש כאלה שעוד לא עברו את המבול ויש כאלה שכן וכו'.
אם הרב יכול לפרט על זה:
א. מה הכוונה המבול שבנפש?
ב. על איזה שלב מדובר?
ג. איך עוברים אותו?
ד. ואיך נדע שעברנו אותו לשלום כפי רצונו יתברך?
ה. ואז לשאלה מדוע התאריכים חשובים בפרשת נח?
תודה רבה רבה, ה' יברך את כבודו בכל מילי דמיטב, תודה על הקדשת הזמן, וה' יתן לרב כוח להמשיך בפעילותו הברוכה, אמן!
אנחנו אוהבים את כבודו.

תשובה:

א. ריבוי מעבר לכוחותיו. ריבוי חיצוני, מעשים ודיבורים. ריבוי פנימי, הרגשות ומחשבות. וכן ריבוי מבחוץ פנימה, ראיה, שמיעה, ריח, מישוש. זהו מבול בנפש.
ב. יש שלב שהריבוי בא: מ' יום שירד המבול, ובכל עת יש ריבוי נוסף. ויש שלב שיותר אין ריבוי חדש, ויש שלב שממעט הריבוי, וזהו הזמן שהמים היו הלוך וחסור.
ג. הצורה השלמה, כנח, לבנות תיבה, כלומר עולם פנימי לעצמו, והחיבור לעולם החיצון אינו אלא ע"י צהר, חלון בלבד שאינו מעורב עמהם כלל. ואחר שבנה עולם לעצמו יכול לפתוח את פתח התיבה ולראות אם לפי ערכו כלו המים, כלומר שאינו מושפע מריבוי זה. ולבדוק אם מדרגתו כעורב, כיונה בפעם ראשונה או שניה, עד שחש שבנה עולם לעצמו, ואז יוצא "עם התיבה" לחוץ, ברצוא ושוב. וזהו ביחס למבול חיצוני.
ד. כנ"ל, וכשחש שכמעט אינו מושפע מבחוץ, אלא מתוכו, השלים התהליך כמעט לחלוטין. וזהו מעבר של מבול חיצוני. והוא שפע פנימי של הרגשות, מחשבות, נביעה, אולם יש מבול פנימי כנ"ל. והוא מהלך נוסף ואכמ"ל.
ה. דוגמה. י"ז לחדש. י"ז גימטריא טוב, ריבוי של הטבה, חדש שני - כי מתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין, וזהו חדש ראשון, ואח"כ עמד ושתף עמו מדת הרחמים, וזהו חודש שני. וכן נחה התיבה בחדש השביעי, בחינת שבת מנוחה, שביעי, בי"ז בחדש, נגלה הטבה ושפע של מנוחה ללא ריבוי נוסף מעבר להשגת הכלים. ואידך זיל גמור.