שאלה:
לכבוד מו"ר שליט"א,
הנה מצינו כמה מקומות בש"ס שיש דין ד"והייתם נקיים" גם בחשד רחוק,
וכגון המשנה בשקלים פ"ג מ"ב, שהנכנס לתרום את הלשכה יש חשד שיכניס מעות לבגדיו או למקום הפרשיות שבתפילין, ולכן יכנס רק עם בגדים בלא כיסוי וקיפולים ובלא תפילין, והלא זה פשוט וברור ששם החשד הוא רחוק עד למאד, וכן בסוגיא בברכות דף ג' באיסור הכניסה לחורבה, לכאו' החשש שנכנס לשם עבירה אינו כ"כ קרוב, וכן בשבת דף כ"ג. גבי נרות חנוכה שצריך להדליק בב' הפתחים וכן שם גבי פאה, דא' מן הטעמים שחייב להניחו בסוף שדהו, שלא יחשדוהו שלא השאיר, כל אלו החשדות אינם עולים בלב האדם, אא"כ מחפש לראות רע.
ולכאו' א"א לחיות כך לצאת ידי חובת כל המבקשים לראות רע, וגם בעיקר הדבר קשה, הרי החושד בכל הנ"ל עובר על איסור שדן לכף חובה ומדוע יש להתחשב בו.
ובמיוחד הדבר קשה למה שנפסק בשו"ע או"ח סי' ש"א סמ"ה לאסור אף בחדרי חדרים מה שאסור מפני מראית העין, וכי על האדם לחשוב על כל מה שעושה בחדרי חדרים כיצד יראה למבקש לראות רע, כנ"ל.
תודה רבה על כל מה שהרב מאיר את עינינו בכל חלקי התורה.
תשובה:
כל שתקנו חכמים לחשוש מפני החשד חשדינן לדינא, ובכל מקום יש טעם ע"פ הסוד מדוע חששו דוקא הכא.
וכל שלא תקנו, תלוי הדבר בשורש נשמתו של האדם, אם הוא מקו שמאל יש לו לחשוש יותר לכך. וכן תלוי במדרגתו כמה בכוחו לחשוש.
קטגוריות
