שאלה:
א) נראה לי שיש הרבה סיבוכים בין בנ"א יותר ויותר, וכשהרצון של א' נתקל ברצון של ב', בדרך כלל הם רק רוצים לפגוע בהזולת במקום לשמוע להזולת ואל מה שהשני אומר ואינם עוסקים באמת בפתרון לההבעיא ביניהם. אני חושב שכולנו רואים את זה. אם א' אינו רוצה לפגוע בהזולת אלא רוצה שהשני יהיפ פחות שקוע בעצמו, כיון שהוא רואה שהשני אינו מעריך כראוי את הצד של הראשון ואינו מכבד אותו כלל, הראשון מרגיש החוסר נתינת כבוד של השני וא"כ הוא מרגיש חסר מזה והוא צריך לפנות להרבש"ע בלבד להשלים את החסר שלו. ואם לא, אז הזולת או מבייש אותו או מאשים אותו על החסר של הראשון. א"כ אם פנייה לה' הוא דבר בלתי מושגת לבנ"א, האפשרות היחידה שלהם הוא רק לזרוק דיבורי אשמה או דברי בושה על הראשון ואיך שיש בו איזה חסרון, ורוצים להגדיל את החסרון של הראשון כדי לבייש אותו, ואז כל המשא ומתן ביניהם גובל על שנאה במקום שיתוף של שנים לעבוד את ה'. האם זה מה שנקרא שנאת חנם? ב) האם יחוד עם שמו ית' הוא הפתרון לשנאת חנם?
תשובה:
א. כן.
ב. ההסכמה שיש שורש אחד, וממנו נעשה שנים, וכל אחד מן השנים הוא אופן אחד של גילוי האחד, זהו התיקון הפנימי לשנאת חינם.
קטגוריות
