שאלה:
שלום וברכה! מהי ההבחנה בין הזהרות ודאגה חיובית מחטא לבין המצב שבו זה כבר נחשב לא בריא ולא טוב? חשש מחטא הוא טוב (צריך לשוב על הספק יותר ממה שיש לעשות תשובה על הוודאי), ומתי הוא נהפך לבעייתי וכן האם אז הוא יהיה בעייתי בעצם או בגלל ההפרעה הנפשית שבזה? תוס' (קידושין לא. גדול) מבארים שזוהי המעלה של המצווה - "שדואג ומצטער" ויתר פן יעבור" כלומר זה כורך צער ודאגה, זה סובב את החיים ולא רק דבר קטן? תודה רבה
תשובה:
שוקל בדעתו הנקייה לפי ערכו מה רצונו ית"ש ממנו, ואחר שעשה כן, הינו רגוע, כי עיקר יראתו לא לעשות נגד רצון בוראו. וכידוע, שהרב מבריסק שהיה ירא שמים גדול, אחר שעשה מה שהקב"ה רוצה ממנו, היה רגוע ושלו!
קטגוריות
